מחצית השקל על אורח חיים תריד:ז

(ס"ק ז) למקומו כו' בשבת דאיכ' מנעל במס' יומא דף ע"ח ע"א וניהו דביוה"כ הותר דאסור במנעל ול"ל למידי. אבל בשבת דמנעלים ברגליו איכ' למיחש שמא בעברו דרך המים ישמוט המנעל מרגליו ואתי לאתוי ד' אמות. וסתם ההולך לקבל פני רבו הוא בא בדרך וא"א דבדרך מותר ביוה"כ לנעול מנעל. א"כ למה שאל בשבת יותר מביוה"כ. דהא גם ביוה"כ י"ל מנעלים ברגליו ואפ"ה הותר. ועסי' תקנ"ד דבט"ב מותר במנעל כשהולך בדרך. ואפשר דאפי' בין הגוים. דבט"ב מותר. כיון שי"א שהוא דאוריית'. כן הסכים מ"א ר"ס תרי"א דכל ה' ענויי' דאודיית'. אלא כיון דדעת ר"י הביאו הרא"ש והרב"י בסימן תרי"א דכל הענויים חוץ מאכיל' ושתי' הם דרבנן ואף על גב דדרשי להו מקראי אסמכת' נינהו. לכן כתב מ"א כיון שי"א כו' לאפוקי מדעת ר"י:

והתם. ר"ל גם בט"ב יש אוסרים:

לכן יש להחמיר משמע דהולך בדרך פשוט למ"א טפי לאיסור מהולך בין הגוים. דבהולך בדרך אייתי ראיה מהש"ס דאסור. ובהולך בין הגוים משמע דמשום חומרא החמיר. ובסימן תקנ"ד לענין ט"ב נראה להיפך. דהיתר' דהולך בדרך הוא ברור מן הירושלמי ואין חולק והולך בין הגוים יש שם מחלוקת הפוסקים ויש אוסרים שם. ואולי מ"ש מ"א ואפי' בין הגוים ר"ל בהולך בדרך בין הגוים דאיכ' תרתי לטובותא. או י"ל דביום הכפורים טפי יש להחמיר בהולך בדרך מהולך בין הגוים. דהא כתב מ"א סימן תקנ"ד סעיף קטן י"ז הא דמותר בהולך בדרך. דוקא בדרך רחוק. אבל כשהולך בשדה סמוך לעיר אסור לנעול וה"ה לבה"ק אא"כ יש רפש וטיט או בין הגוים עכ"ל. וכיון דביוה"כ אסור לילך חוץ לתחום כ"א על ידי עירוב אם כן אפשר מיקרי דרך קרוב ולכן יש להקל טפי בהולך בין הגוים: