מחצית השקל על אורח חיים תריד:ב

(ס"ק ב) אסור כו' והולכים לב"הכ יחף. וכתב בד"מ בשם מהרי"ל הטעם וז"ל וישלף מנעליו בביתו ולא בבה"כ משום דזלזול הוא לבה"כ להניח שם מנעלים עכ"ל. ועיין במ"א סעיף קטן ז':

וכתב הב"ח ראיתי מרבותי שהלכו יחף לגמרי. והיינו דחששו להחמיר כדעת הפוסקים דגם מנעל של בגד הוי מנעל לענין יוה"כ. דמ"מ מגין. ושל שעם או קש החמירו כדעת הרז"ה דס"ל דגם של שעם וקש הוי מנעל גם יש לחוש לדעת רש"י אף על גב דרש"י מתיר של בגד ושל שעם מכל מקום של עץ מורה דאסור וכתב בהגהת הרי"ף דשל שעם דוקא כשהוא לח מותר אבל יבש אסור דהוי כמו של עץ דאסור לרש"י וע"ש בב"ח. דמשוי הוא. כן דעת הרא"ה הביאו נ"י ביבמות פ' מ"ח. וכן דעת הרמב"ן הביאו הר"ן ביומא. דהלובשים אנפלאות של בגד ביוה"כ. ע"כ ס"ל דלאו מנעל הוא. ובגמרא מוכח דכל דלאו מנעל הוא הוי משוי ואסור לצאת בו לר"ה או לחצר שאינה מעורבת. דהא קי"ל יש עירוב והוצאה ליוה"כ. אבל הר"ן חולק. וכתב דדוקא בשבת דנעילת מנעל מותר ולכן אין דרך לנעול אנפיליא ושל שעם וכדומה. לכן הוי משוי. אבל ביוה"כ דאסור לנעול מנעל ודרכן של ב"א לצאת באותן המינים לא הוי משוי אלא כמנעל ה"ל האי יומא עכ"ל הר"ן. מ"מ מרברי כלם למרנו דבשבת דעלמא אסור לצאת לחצר שאינה מעורבת במנעל של בגד או שעם וכל מירי דלאו מנעל. ולא מצאתי דין זה מבואר בפוסקים בהל' שבת. אך מצאתי בס' א"ר שכ' בסימן ש"א סעיף קטן ל"ה ז"ל כ' רי"ו סנדל של שעם מותר לכ"ע כיון שהרועים יוצאים בו עכ"ל. ובה"ה פ"ג מהל' שביתות עשור דין ז' מצאתי שכתב וז"ל ומותר לצאת בסנדל של שעם כו' ויש מי שאוסר לצאת בהן לר"ה בין בשבת ובין ביוה"כ. משום איסור הוצאה. כיון דלאו מנעל נינהו ואין זה עיקר אלא מותר לצאת בהן עכ"ל ומדסתם וכתב מותר לצאת בהן. משמע קצת דאתרווייהו קאי בין בשבת ובין ביוה"כ אבל לא כתב טעם הדבר: