מחצית השקל על אורח חיים תריא:ב

(ס"ק ב) לקנב כו' המעופשים. כתב ה"ה פ"א מה"ל שביתת עשור דין ג' והקשו דהיינו כו' כצ"ל:

אין בזה בשבת אלא משום שבות כיון שהירק אינו מחובר לקרקע:

ומ"ש רש"י ויקצץ כו' גם זה מדברי ה"ה שם:

אלא מ"ש תיבת רש"י הוא ט"ס. אלא הרמב"ם כתב כן וז"ל ומהו הקינוב שיסיר העלין המעופשים ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה:

אבל רש"י כתב וז"ל לנתק העלין מן הקלחים כדי להשהותן שיהיו מוכנים לחתכן ולפרמן עכ"ל. והם הי"מ שהביא מ"א אח"ז. וכתב ה"ה שם דהרמב"ם ורש"י שוין בפירוש הקינוב. ר"ל דשניהם מפרשים דקינוב ר"ל ניתוק עלין. דלהרמב"ם הכונה של הניתוק להסיר המעופשים ולרש"י כוונות הניתוק להשוותן ולהכינם אבל לשון ויקצץ השאר הוא לשון הרמב"ם כנ"ל:

עסי' שי"ט. וגם ע"ש במ"א סעיף קטן ה'. מצפה לאכילה כן פירש"י כצ"ל:

וז"ל מותר כו' דשבות הוא כו' והכא משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל הרי קרוב לעינוי שרי. ודוקא מן המנחה ולמעלה שהוא שואף ומצפה לעת אכילה ואיכא עגמת נפש טפי עכ"ל משמע דקודם מנחה לא הותר דאז ליכא עגמת נפש כ"כ. וכן פירש"י להדיא ד"ה כיון דחזי:

והר"ן כתב שהתירו כדי כו' כצ"ל. עמ"ש ס"ס תר"ב. וא"ל דמיירי בירק חי כו'. ר"ל דבס"ס תרי"ב כתב רמ"א דמותר ליגע באוכלים ולא גזרינן דלמא אתי למיכל ובזה א"ש הא דהוצרך הר"ן לומר הטעם קודם מנחה אסור דנראה כמתקן לצורך היום. ת"ל דלמא אתי למיכל מיניה אלא דס"ל כמ"ש רמ"א ס"ס תרי"ב דלא גזרינן והי"מ שכתבו הטעם משום דלמא אתי למיכל עמ"ש מ"א ס"ס תרי"ב ליישבו דאין חולק על רמ"א שבס"ס תרי"ב וע"ז כתב מ"א וא"ל דמיירי הכא בירק חי דאינו ראוי לאכילה ולכן הוצרך הר"ן לטעם דמיחזי כמתקן לצורך היום. אבל לעולם בראוי לאכילה גזרינן דלא כרמ"א ס"ס תרי"ב:

ועמ"ש סימן ש"ח ר"ל דכתב שם דוקא בשר חי דרכיך דחזי חי מותר לטלטל. אבל דבר דלא חזי חי אף על גב דחזי לכלבים מ"מ כיון דבמוצאי שבת ראוי לאדם ע"י בישול אין דעתו לכלבים לכן אסור לטלטלו: