מחצית השקל על אורח חיים תרי:ד

(ס"ק ד) ואם כבו כו' עמ"ש סי' רע"ו סעיף ג'. דמותר לומר לגוי ליטול נר דלוק ולילך עמו כיון דליכא רק איסור טלטול מוקצה וגם הגוי צריך לו דהא הולך עמו. אבל אסור לומר לו להדליק נר אפילו הולך הגוי עמו. וא"כ לענין טלטול שעוה הנוטף. במקום שיש מנהג שגם אותו גוי יש לו חלק בשעוה הנוטף היה אפשר להתיר לומר לגוי לקבל שעוה הנוטף כיון שהגוי עושה גם לטובת עצמו. כדלעיל אם הולך גוי עמו. אך כתב שם מ"א בשם רדב"ז דאין להתיר אלא לבני תורה דלמא אתי למסרך. ובס' א"ר כ' וז"ל בלבושים ישנים כתב ועיין סי' רע"ו סעיף ב' וסי' ש"ז סעיף ה'. ופי' מי"ט דר"ל דלדעה א' שם יש ללמוד טעם על שנהגו להקל לומר לגוי לתקן הנרות ע"כ דס"ל דמותר אמירה לגוי אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה וסיים בס' א"ר ואני כתבתי שם דכל האחרוני' הסכימו לאסור עכ"ל. גם מ"א שם כ' דאין מוחי' ביד המתירים דמוטב שיהיו שוגגים גם כתב שם מ"א דוקא מצוה שגופו נהנה ממנו כגון נר לאכול ע"ש ומ"ש עליו בס' א"ר: