מחצית השקל על אורח חיים תרו:ד

(ס"ק ד) אם לא כו' וה"ה אם מכוין לטובתו כו' ב"ח דבגמ' שם פריך על ר"ח דלא אתפייס לרב. והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו ומשני ר"ח חלמא חזי דרב יעשה ראש. ולכן לא אפייס כי היכי דליזל רב ולגמר אורייתא בבבל. ופירש"י וז"ל ור"ח ראש הישיבה היה כו' וכשראה חלום זה על רב דאג למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברת' אמר אדחיי' מהכא ויברח לבבל מפני ושם יהיה ראש ולא נדחיין למות בשבילו עכ"ל רש"י. הרי דלפירש"י ר"ח עשה לטובת עצמו. ומנ"ל לרמ"א דהיכי דעושה לטובת המבקש דרשאי כן הקשה הב"ח. ותי' הב"ח. דרמ"א היה מפרש דלא כפרש"י דגם כוונות ר"ח היה לטובת רב. דאם ישאר שם ויעשה ראש הישיבה יוטל עליו צורכי הצבור ויתבטל מלמודו. לכן טוב לרב שיברח לבבל ויתמיד בלמודו ע"ש. אך אין זה דרך רמ"א לפרש מדעת עצמו דלא כפירש"י. וכאשר סיים הב"ח בעצמו ע"ש. והט"ז כתב דגם רמ"א מפרש כפירש"י אלא כתב מסברת עצמו דאם עושה לטובת המבקש דרשאי כי היכי דרשאי אם עושה לטובת עצמו. כיון דאינו עושה משום אכזריות. וגם זה לענ"ד דחוק דא"כ היכי שביק רמ"א דין המוזכר להדיא בגמ' לפירש"י ולא הביאו ודין חדש שהוציא מסברא מעתיק ומביא. לכן נלע"ד דס"ל לרמ"א דגם לפירש"י בין עושה לטובת עצמו ובין לטובת המבקש רשאי. והוא דס"ל דדוקא היכי דודאי הוא לטובתו הוא דרשאי אבל לא משום ספק דאין ספק טובה מוציא מידי ודאי:

מימרא דרבא כל המעביר על מדותיו כו' ולפ"ז הוי קשיא ליה לפירש"י דעשה לטובת עצמו בשביל חלומו שלא יהיה ר"ח נדחה. האמרי' בברכות פ' הרואה לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה. מנ"ל מיוסף כו' הרי דאפשר שיתאחר קיום החלום ך"ב שנה. ומשמע דה"ה יותר. אלא דך"ב שני' מצינו להדיא גבי יוסף ושם הוי סגי בזה כדי שישתלם יעקב עונשו על שביטל כיבוד או"א ך"ב שנה. א"כ עכ"פ ע"י שום סבה אפשר להתאחר קיום חלום טוב א"כ אע"ג דראה ר"ח בחלומו שרב יהיה לראש. מ"מ אפשר שר"ח לא יודחה מפניו ור"ח יהיה ראש מספר שנים שקצבו לו. רב יאריך ימים יותר ואחר מות ר"ח יהיה רב לראש. אלא דלפ"ז הוא טובת רב במה שלא נתפייס ר"ח. דאי רב היה נשאר פה. היה מתאחר גדולתו של רב עד אחר מות ר"ח. וכשיודחה לבבל יעשה מיד ראש א"כ שפיר עביד דלא נתפייס ואין בזה ספק. דעכ"פ ממ"נ הוא טובת א'. או טובת ר"ח או טובת רב. דאי יעשה רב מיד ראש ויודחה ר"ח ה"ה טובת ר"ח. ואם לא יודחה ר"ח ה"ה טובת רב שלא יתאחר גדולתו של רב כנ"ל ולפ"ז מוכח שפי' דבין לטובת עצמו או לטובת המבקש רשאי שלא למחול. ורש"י חדא נקט. וגם ברש"י משמע קצת מסוף דבריו שכיון לזה שסיים ויברח לבבל ושם יהיה ראש ולא נדחיין. דלכאורה מ"ש ושם יהיה לראש הוא מיותר ולהנ"ל א"ש דהשתא ע"י הבריחה לא יגיע רעה לא לר"ח ולא לרב דלרב לא יתאחר נשיאותו. דשם יהיה לראש. ולר"ח דלא נדחיין: