מחצית השקל על אורח חיים תר:א

(ס"ק א) בגד כו' מלבוש מוכן. אבל כשצריך לאומן לתקנו אז השמחה כשגמרו כצ"ל וכיון דברכת שהחיינו תלי' בשמחת הלב. לכן כה"ג אין לברך בשעת הקנין וקבעו זמנו בשעת לבישה:

ועסי' כ"ב כצ"ל. וכ' שם דאם קנה בגד ונתנו לאומן ועשה לו ממנו מלבוש של ד' כנפות שחייב בציצית יש לברך בשעה שמתקן בו הציצית ולא ימתין עד שעת הלבישה. ולכן מסופקני אם בר"ה כה"ג יש להמתין בברכת שהחיינו עד שעת לבישה בליל ב' דר"ה:

וראיתי בספר א"ר שכ' וז"ל וה"ה נשים בשעת ברכת הדלקה (תלבש בגד חדש. או) תניח פרי שיניח הבעל אח"כ בקידוש עכ"ל. וזה כמה שנים קיימתי כן מסברא. ועכשיו הדרני בי דהא קי"ל דצריך לברך שהחיינו בשע' אכילה והא א"א לאשה לאכול הפרי אז בשעת הדלקה שמדלק' בלילה קודם קידוש. ומה"ט כ' מ"א בס"ק ג' בשעת תקיעה וטוב ללבוש בגד חדש ולא הזכיר מפרי חדש. דגם אז א"א לאכול ואע"ג שכ' רמ"א סי' רכ"ה סעיף ג' דמי שבירך בשע' ראיה לא הפסיד. מ"מ הא כ' מ"א שם בשם סמ"ק דדוקא אי נהנה בראייתו וע"ש בהרב"י מבואר יותר (ולענ"ד אם לא נהנה אפי' דיעבד לא יצא דברכת שהחיינו באה על שמחת הלב כמ"ש שם) וגם את"ל שנהנה בראיית הפרי מ"מ צ"ל שלא ראתה הפרי ההיא עד שעת הדלק' דאם ראתה כבר באנו למחלוקת האגור והר"מ וסמ"ק שהביא רמ"א סי' רכ"ה ס"ג. ומ"א ס"ק ט' אם יברך על ראיה שניה (וכן לדידן אם לא בירך באכילה א' אי יברך באכילה שניה). ואם כן מאי הועלנו לצאת ידי מחלוקת הפוסקים אם יברך זמן בליל שני של ר"ה ובאנו לידי מחלוק' אחרות וגם באיש אי נוהג לקדש קודם הנטילה. דעתי העניה נוטה לאכול הפרי מיד אחר הקידוש וברכ' שהחיינו קודם נטילה. דהא באנו לצאת ידי האומרי' דאין לברך זמן בליל שני. א"כ שהחיינו לא בא אלא בשביל הפרי ואיך יפסוק בין שהחיינו בנטילה וברכה וברכת המוציא. אבל המקדשים לאחר נטילה צריך להמתין באכילת הפרי עד אחר אכילת המוציא. דא"א לאכול קודם. וזה צ"ל דלא מיקרי הפסק:

אם י"ל תירוש כו' וע"ס רכ"ה ס"ה דאם בירך שהחיינו על ענבים יש מחלוקת הפוסקים אי יברך שוב שהחיינו על התירוש: