מחצית השקל על אורח חיים תקצא:ט

(ס"ק ט) לא יתפלל כו' לא נדחית תפלתו. ועמ"ש סי' צ' ס"ח דאע"פ שאינה נדחית מ"מ אינה מקובלת אלא כשהיא עם הציבור בבה"כ והם דברי התוס' בע"ז דף ד' ע"ב. דהא אפי' הם מתפללים שחרית כו' ל"מ בשעה שהצבור מתפללים. דאל"כ למה לא הותר להתפלל מוסף בתלת שעי קמייתא דהא הצבור מתפללים אז שחרית א"ו דל"מ בשעה שהצבור מתפללים כבר יעבור זמן ק"ש כמ"ש לעיל סי' נ"ח ויתפלל מיד כדי להסמיך גאולה לתפלה. דהא רש"י כתב בתלת שעי קמיית' ר"ל הא דאמר ר' יוסף בע"ז דף ד' ע"ב לא לצלי אינש מוסף בר"ה בתלת שעי קמייתא. ע"ז פירש"י בשעת חרון. והתו' כתבו כו' וז"ל בתלת שעי קמייתא פי' בשלישית כדאמרי' בסמוך בשעה שהחמה זורחת ומלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהן ומשתחוים לחמה מיד כועס ודרכן של מלכים לעמוד בג' שעות עכ"ל (מזה מוכח דאין ישנים כ"א עד סוף שני שעות ושע' ג' עומדים ועמ"ש לעיל סי' נ"ח):

מאי איצטריך כו' דאהא דאמר ר"י לא לצלי אינש תפלת מוסף בר"ה בג' שעות ראשונות דלמא כיון דמיפקד דינא דלמא מעיינים בדיני' ודחפי לי' פריך והאמרי' ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה ג' שעות שניות יושב ודן כו' ומשני איפוך ראשונו' יושב ודן בשניו' יושב ועוסק בתורה ואב"א לא תיפוך תור' דכתיב בה אמת אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. אבל כשיושב ודן עושה לפנים מש"ה. וקשיא למ"א ניהו דעל תי' א' דאמר איפוך לא קשיא דה"ל למימר לא תיפוך אלא אע"ג דבראשונות עוסק בתורה. מ"מ כיון שהוא שעת חרון לכן לא יתפלל. דפשטות ל' ר' יוסף משמע משום דבג' ראשונות הקב"ה יושב ודן דאמד כיון דמפקד דינא כו' לכן ניחא ליה טפי לתרץ איפוך דבראשונות יושב ודן. מ"מ על תי' בתרא קשה דהא תי' תורה דכתיב ביה אמת. כו' הרי אע"ג דלפ"ז בראשונות אין הקב"ה דן מ"מ לא יתפלל משום דאז אין הקב"ה עושה לפנים מש"ה. וע"כ לא דייק ל' ר' יוסף כיון דמפקיד דינא אלא ר"ל שבאותו יום מפקיד דינ' לפ"ז קשה למ"א דהל"ל משום דהוי שעת חרון:

על רש"י דס"ל דוקא שעה ג' ואם תאמר האמרי' ס"ס צ"ח כו' ס"ל לפ"ד מ"א דאין הטעם משום דהוי שעת חרון אלא כיון שמתפלל ומבקש צרכיו משמע כל מי שמתפלל מעייני' בעובדי' אפי' כשאינו אומר בלבו שראוי שתקובל תפלתו. ופירש"י כו' ולפ"ז הא דפריך כו' ומשני כיון דאיכא צבורא דמצלי לא מדחי אבל התו' רפ"ד דברכות כתבו דכל השנה שרי ר"ל דשחרית דכל השנה מותר אבל לא הבנתי ראייתו. דז"ל התו' שם אהא דרצו להוכיח הא דקתני שם תפל' המוספים כל היום. היינו אפי' מיד בשחרית. וה"נ אמרי' בע"ז לא לצלי אינש תפלות מוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד כו' אבל בשאר ימות השנה יכול להתפלל עכ"ל. והיינו מדאמר ר"י בריש שתא. משמע דוקא בר"ה אבל כל השנה מותר. אולם מיירי התוס' במוסף זה מותר כל השנה. אבל מתפלת שחרי' לא דברו התו' כלל. ואיך כתב מ"א בשם התוס' דשחרית כל השנה מותר. ועל צד הדוחק י"ל קצת. דהמ"א הוכיח דע"כ התוס' ס"ל דאפילו שחרית מותר כל השנה. משום דהוי קשיא למ"א ניהו דהתוס' ה"מ להביא ראיה מדהוצרך ר"י ליתן טעם דלמא מעייני בדיני' ולא אמר דעדיין אין זמן תפל' מוסף. א"ו דזמן מוסף משחרית. מ"מ התוס' חד מהראיות נקט מדאמר דוקא בריש שתא משמע דבשאר ימות השנה מותר ע"כ זמנה משחרית מ"מ על ראיות התוס' יש לפקפק דלמא בזמן ר' יוסף ניהו דשחרית של ר"ה היו הצבור מתפללים בתלת שעי קמייתא. דלמא כל השנה היו הצבור משכימים להתפלל שחרי' בשעה ראשונה. א"כ גם תפלת שחרי' אין להתפלל כל השנה בתל' שעי קמייתא רק בשעה ראשונה ולפמ"ש התו' פה העיקר איסור דברי ר"י הוא בשעה ג' שהוא זמן חרון. ולכן נקט ר"י ראש השנה דאעפ"י שהצבור מתפללים שחרית בג' ראשונו' ניהו דהותר לו להתפלל שחרי' ביחיד אבל מוסף לא יתפלל ביחיד דזה לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללים כנ"ל. אבל כל ימות השנה אפי' שחרית אין לו להתפלל בג' ראשונו' דלאו זמן תפלת צבור היא. א"ו דהתו' ס"ל דכל השנה כיון דלאו זמן דין מותר להתפלל שחרי' אפילו בג' ראשונות ומדנקט שלא יתפלל מוסף בד"ה בג' ראשונות ולא נקט סתם דאין להתפלל מוסף בג' ראשונות משמע דכל ימות השנה מותר דגם בג' ראשונות הוא זמן תפלת מוסף וודאי על רש"י לא קשיא למ"א הא דהוצרך רש"י לומר דמוספי כל השנה מותר לפי שהן דברי שבח. ומנ"ל לרש"י דלמ' נקט ר"י ראש השנה דאז רק מוסף אסור אבל כל השנה גם שחרית אסור כנ"ל. דרש"י כתב האמת בלי הכרח דהכי מסתבר ליה כיון שהוא רק דברי שבח מותר. אבל התו' דרצו להוכיח דתפל' מוסף אף בשחרית זמנו קשה מנ"ל כנ"ל. כן יש לדחות קצת. אינו דן אלא לפקידה או לבחינה כדאי' בר"ה דף ט"ז ע"א. וא"כ פריך שפיר א"ה דצפרא נמי. ר"ל דפשטות הלשון משמע דוקא על שחרי' דר"ה מקשה דבי' איירינן אלא שהמ"א הוצרך לומר לפירש"י דגם על של שחרית של כל השנה מקשה כמש"ל אבל השתא למסקנ' מ"א דרש"י לא כ' דבריו כ"א לתי' בתרא כו' א"כ לדעת המקשן דלא מסיק תי' הש"ס וודאי גם לדע רש"י שחרית של כל השנה מותר. וא"כ קושית הש"ס א"ה דצפרא נמי נשאר כמובן הפשוט דוקא שחרית של ראש השנה: