מחצית השקל על אורח חיים תקצא:ז

(ס"ק ז) לזרע יעקב כו' ולא כל יצחק. ובא למעט שאין עשו נקרא זרעו. והנודר מזרע יצחק כו' אין דין זה מפורש אלא מ"א כ' כן מסברא דנפשיה דכן ראוי לפסוק:

וי"ל כו' ולעשו לא נתן. ש"מ אין עשו בכלל זרע יצחק. והשתא הנודר מזרע יצחק מותר בבני עשו והא דהוצרך הריב"ש לראי' דקרא דכי ביצחק ולא כל יצחק. דמהא דאמר ה' ליצחק לזרעך אתן כו' גרידא אין ראיה דעשו אינו נקרא זרעו. די"ל מה שנקט עשו קני וקניזי. זה מיקרי ירושה (ועיין בב"ב דף נ"ו ע"א) ואע"ג דגם בני לוט לקחו ולגבייהו ודאי לא הוי בחורת ירושה וכמ"ש מ"א אח"ז. אין זה מספיק כ"א ליישב אם אנו אומרים דעשו לא ירש דלא תיקשי הא נטלי קני וקניזי. לזה אנו משיבים בני לוט יוכיחו דלגבייהו ודאי לא היה בתורת ירושה מאברהם ויצחק. מ"מ ודאי די"ל מה שלקח עשו קני וקניזי היה בתורת ירושה. וא"כ אזדא הוכחת מ"א. ולכן הוצרך ריב"ש לראיה ביצחק ולא כל יצחק. ובצירוף שני הראיות יחד א"ש. דהא דאמר ה' לאברהם כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך. הרי הבטיחו דלא יתן הארץ כ"א לזרעו. והרי עשו עכ"פ לא נקרא זרע אברהם דהא כתיב ביצחק ולא כל יצחק. א"כ ע"כ צ"ל מה שנטל עשו קני וקניזי אינו בתורת ירושה. דהאמר ליצחק כי לך ולזרעך אחן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. הרי שהבטיח ליצחק ליתן לזרעו כל הארץ שהבטיח לאברהם ליחן לזרעו. ומה שהבטיח לאברהם ע"כ לא ירש עשו דהא אינו זרע אברהם כנ"ל. וא"א דקני וקניזי שלקח עשו הוא מתורת ירושה מיצחק. הרי שתי ההבטחות דהיינו מה שהבטיח לאברהם והבטח' ליצחק סותרת זו את זו. אע"כ דקני וקניזי לאו בתורת ירושה הם ואע"ג דאמר ליצחק לזרעך אתן כו' ע"כ עשו אינו זרע יצחק. ובתוך דברי מוסר ה' אשר שם ה' בפי ענות לנהל על מבועי הוראה. אמרתי ליישב קושי' מ"א על הריב"ש דמקר' דביצחק לא שמענו דעשו לא מיקרי זרע יצחק במה שיש לדייק בלשון נוסח התפלה שסדרו לנו ותראה לפכיך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע"ג המזבח וכבש רחמיו כו' הרי שאנו מזכירים זכות מעשה אברהם שעקד בנו לעשות רצונו ית'. טפי ה"ל להזכיר זכות יצחק שמרצונו הניח א"ע לעקוד שכבר היה בן ל"ז שנים שלכאורה זכות יצחק יותר גדול מזכות אברהם אע"כ צ"ל דזכית מעשה אברהם יותר גדול. וכדאיתא במדרש רבה דנסיון העשירי דהיינו העקדה היה יותר גדול מט' נסיונות שקדם לו. ופי' בספר נזר הקדש הטעם אע"ג דא' מהנסיונות היה שהשליך אברהם נפשו מנגד לאהבת ה'. וקיבל על עצמו והפילו לכבשן האש. לולי רחמיו ית' היה נשרף מ"מ נסיון העקדה יותר גדול. דצער השרפה אינו אלא לפי שעה עד צאת הנפש. משא"כ לשחוט בנו יחידו האהוב לו וניתן לו אחר מאה שנה. הוא צער מתמיד כל ימי חיי אברהם אשר יראה העדרת בנו הנחמד ואהוב לו עד מאד ע"ש. וא"כ מה"ט היה בעקד' עצמו ג"כ זכות אברהם יותר גדול מזכות יצחק. דגבי יצחק אינו אלא צער שעה ובאברהם היה צער מתמיד לכן אנו מזכירים זכות אברהם שעקד שהוא זכות היותר גדול. ולפ"ז מה שאנו מסיימים אותה ברכה ועקדת יצחק היום לזרעו תזכור קאי אדלעיל. ור"ל עקדת יצחק שעקדו אברהם כנ"ל רהו' זכות היותר גדול א"כ אנו מזכירים מעשה אברהם. ועליו קאי היום לזרעו תזכור. ר"ל לזרעו של אברהם ולפ"ז א"ש דברי הריב"ש דאייתי ראיה. מביצחק ולא כל יצחק דאין עשו זרע אברהם ואף אי נאמר דנקרא זרע יצחק. הא כונתינו לזרע אברהם. דהא באברהם אנו קיימים ובזכותו כנ"ל: