מחצית השקל על אורח חיים תקצ:י

(ס"ק י) כמתעס' כו' דלא נחלק הרמב"ן. ר"ל שהוא אותו דעה שהביא הטור דהוי הפסק וחולק על ר"ת ורשב"א דס"ל דאפילו תקיעה לשם מצוה לא הוי הפסק:

אלא בתוקע לשם מצוה. ר"ל דלא מצינו להדיא ברמב"ן שחולק על ר"ת ורשב"א וס"ל דהוי הפס' אלא בתוקע לשם מצוה. אבל במתעס' לא מצינו דס"ל להרמב"ן דהוי הפס'. ולכן ס"ל למ"א מסברא דבמתעס' מודה רמב"ן דלא הוי הפסק דלמה יפסל דלא יהיה אלא שעשה מלאכה כו'. וע"ש בר"ן שלא הזכיר בדברי רמב"ן כ"א תקיעה של מצוה. וא"כ מנ"ל להטור דהרמב"ן ס"ל אפי' כמתעס' הוי הפסק:

וכ"מ בחולין. דקי"ל בשחיט' חולין לא בעי כוונת שחיטה. אבל אי בעי' כונת חתיכה פליגי ר"נ ורבנן. דהיינו הפיל סכין ושחטה דלא נתכוין אפי' לחתיכה כ"א להפילה. ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלים ואמר רבא שחט פרה אדומה ושחט בהמה אחר' עמה לכ"ע פרה פסולה ובהמה. כשרה בהמ' כשרה דהאיכא כוונ'. ופרה פסולה מתרי טעמי. חדא משום היסח הדעת דפוסל בפרה. והכא הסיח דעתו ממנה דהא היתה כוונתו לשחיט' בהמה אחרת. ועוד דכתיב בפר' אדומה ושחט אותה ולא אותה ואחרת. (וע"ש בתוספות) דל"ל קרא ת"ל פסולה משום היסח הדעת) אבל אם נשחטה בהמ' אחרת עמה ולא היה לו אפילו כוונת חתיכה. לר"נ בהמה כשר' ופרה פסולה דלדידיה כיון דבהמה כשרה שמה שחיטה ופרה פסולה אע"ג דליכא היסח הדעת דהא לא נתכוין כלל אפילו לחתיכה ומ"מ פרה פסולה משום קרא דאותה ולא אותה ואחר'. אבל לרבנן בהמה פסול'. כיון דליכא כוונת. חתיכה:

ומה"ט פרה כשרה. דליכא למיפסל משום אותה ולא אות' ואחרת דהא באמ' לא נשחטה אחר' עמה דכיון דלא היה לו כוונה כלל לשחיט' אחרת וגם האחר' פסולה אין עליו שם שחיטה כלל וה"ה הכא בתוקע להתעסק כיון דלא ה"ל כוונת מצוה והתקיע' פסולה. אין עליו שם תקיעה. אלא כאלו שמע קול אחר. ואע"פ שהסיח כו' דהא בשמע ט' תקיעות כו' מסתמא הסיח דעתו בינתיים ואפ"ה יצא:

דלכ"ע יצא. דהיינו ר"ת ורשב"א דס"ל אפילו תקע לשם מצוה לא הוי הפסק וניהו דהמחמירים כרמב"ן דהוי הפסק היינו דוקא בתוקע לשם מצוה. אבל במתעס' דגם לרמב"ן לא מצינו דס"ל דהוי הפסק ומסברא נראה דליכא הפסק. לכן יש להקל במתעס':