מחצית השקל על אורח חיים תקפט:ד

(ס"ק ד) כבר כו' דמפקיד דינא ודלמא מעייני בדיניה דהאי גברא ולא ימצא זכאי וידחו תקיעתו למעלה. וכמ"ש סי' תקצ"א לענין תפלה:

אין לחוש כמ"ש סי' תקצ"א כיון דגם הצבור תוקעים אז. וכיון שאין הקב"ה מואס בתקיעת הצבור א"כ גם תקיעתו עולה עם תקיעת הצבור ואינה נדחית:

עססי' וי"ו דמבואר דכה"ג שאינו מתכוין לצאת לית ביה איסור משום דגורם ברכה. שא"צ כמ"ש סי' רט"ו:

כמו שכתב סי' ה' לענין ציצית דההליכה לבה"כ הוי הפסק כמ"ש סי' תקצ"ב דאפי' שח בין תקיעות דמיושב לתקיעות שעל סדר הברכות אפי' בדברים שאין בהם צורך תפלה ותקיעה אפ"ה לא הוי הפסק:

ול"ד לציצית שב' מצות הן כו' וכתב בספר ח"מ וז"ל צ"ע מ"ש מהא דכתב מ"א סי' תרל"ט ס"ק י"ג לענין סכה דההליכה לבה"כ הוי הפסק. והלא גם בסכה מצוה א' היא עכ"ל. ולא ידעתי מאי ק"ל דמאי הפרש יש בין ציצית לסכה דהא גם בציצית מ"ש שתי מצות הן הכוונה דאין ללבישה שניה שייכ' ללבישה ראשונה. וא"כ אחר לבישה א' נגמרה המצוה משא"כ כאן בתקיעות דכל התקיעות ואפי' דמעומד יש להן שייכות לתקיעות מיושב כי לפי תקנת חכמים צריך לתקוע בין דמיושב ובין דמעומד וא"כ לא נגמרה המצוה עד ששמע כל התקיעות וא"כ סכה דומה ממש לציצית דכשהלך לחוץ לסוכה כבר נגמרה מצות ישיבת סכה הראשונה:

דע דמ"ש בש"ע סעיף ז' המודר כו' מותר כו' משום דמצות לאו ליהנות ניתנו מכל מקום אם א"ל כו' אסור דזהו מיקרי הנאה שעושה שליחותו ואם אמר קונם תקיעתו כו' אסור משום דנדרים חלין ע"ד מצוה: