מחצית השקל על אורח חיים תקפד:ז

(ס"ק ז) מלין כו' עיין הטעם בט"ז ע"ש הטעם שהיו מנהגן למול בבית התינוק וכל הקהל היו הולכים שם לבית התינוק ולכן אי הוי מלין קודם התקיעות איכא טרחא דצבורא לילך לבית התינוק ולחזור לבה"כ לתקיעות ולתפלה. ואנו אין נוהגים כן. דהא מלין בבה"כ וליכא טרחא דצבורא:

ונ"ל הטעם כו' ועיין בלבוש. ר"ל דמה"ט בי"ט א"א יום ליבשה. משום דיום ליבשה הוי הפסח בין גאולה לתפלה. משא"כ בשבת אומרים י"ל דאין חוששים לסמיכות גל"ת. דהא דצריך לסמוך גל"ת מסמיך אהא דאמר דהמע"ה יהיו לרצון כו' צורי וגואלי סוף מזמור י"ט ותחלת מזמור ך' הוא יענך ה' ביום צרה. א"כ הסמיך יענך ה' כו' שהיא תפלה לתיבת גואלי שהוא סוף מזמור י"ט לכן יש להסמיך גל"ת. וכיון דבאותה תפלה כתיב ביום צרה לכן א"צ לדקדק לסמוך גל"ת אלא בחול שהוא יום צרה משא"כ בשבת דלא יום צרה הוא. ואע"ג דבי"ט ג"כ אינו יום צרה אפ"ה צריך לסמוך גל"ת. תירץ הלבוש שם כיון דעיקר ברכה זו ניתקנה על גאולת מצרים שעברה. ובמצרים גם בי"ט היה להם יום צרה. משא"כ שבת דגם במצרים לא ה"ל יום צרה. דהא הניח להם פרעה לשבות כל יום שבת עפ"י בקשת מרע"ה. וכמ"ש על נוסח תפלת ישמח משה במתנת חלקו כמ"ש הטור סי' רפ"א ע"ש בבאר הגולה ובספר א"ר שכתבו עוד טעמים לחלק בין שבת לי"ט: