מחצית השקל על אורח חיים תקפג

כתב מ"א נ"ל דה"ה כו' ועיין בברכות דף נ"ו ע"ב הרואה חתול בחלום באתרא דקרי ליה שונרא (בוי"ו אחר השי"ן) פתרונו שנעשה לו שירה נאה. ובאתרא דקרי שינרא (ביו"ד אחר השי"ן) נעשה לו שינוי רע. הרי דתלה לפי ענין לשון המקום והמדינ':

יאכל דגים כו' עמ"ש ר"ס תקצ"ז:

דרש"ל לפי מנהגו וטבעו לא אכל בר"ה דגים:

(ס"ק ב) ואומרים כו' כמ"ש סי' קס"ז דאין להפסיק בין ברכת המוציא לאכילת המוציא:

דל"ח הפסק. כיון דהוי לצורך אכילת התפוח. וכמ"ש סי' קס"ז דדיבור שהוא לצורך סעודה לא הויה פסק:

וכן בסכה מברכים לישב בסכה. כמ"ש בסי' קס"ז בהגה:

(ס"ק ד') אגוזים כו' וכ"מ ברבה שיר השירים ע"פ אל גנת אגוז ירדתי. דימה ישראל לאגוז. מה אגוז יש בו ד' מגורות וסידה (היינו עץ) ביניהם באמצע. כן היו ישראל במדבר ד' דגלים ומשכן באמצע והרי הקטנים אין גדילים בתמונה זו. אע"כ דהקטנים אין נקראים אגוזים:

(ס"ק ה) הנהר כו' עסי' תצ"ז ס"ב. בא למעט מנהג גרוע שכתב מהרי"ל הובא בא"ר שמשליכים לנהר פת לחם לדגים. דמבואר בסי' תצ"ז דאסור ליתן לפניהם מזונות. כיון דאין מזונותיהם עליך:

(ס"ק ו) שלא כו' שכבר נתעורר כו' ויושב בטל כו' דמה שנהגו שלא לישן הוא עפ"י הירושלמי שכ' מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. ר"ל אם האדם עוסק בד"ת או תפלה. מעורר למלאך שלו למעלה להתפלל עליו. משא"כ כשישן א"כ גם בהיותו ער ובטל אינו מעורר המלאך: