מחצית השקל על אורח חיים תקפא:ה

(ס"ק ה) יכול כו' וה"ה בעי"כ שמרבים בסליחות. ובספר א"ר חולק על כ"ה. ע"פ מה שהקשה לו על רמ"א שנתן טעם לער"ה משום שמרבים בסליחות. הא ת"ה שהוא מרא דהאי דינא לא כתב טעם זה וז"ל ת"ה אין לאבל לילך לבה"כ ביום א' דסליחות. ומה שהוריתי בזכור ברית הוא צורך שעה הרבה יותר מבתחלת הסליחות. שהוא יום תענית לכל עכ"ל. הרי כתב הטעם משום שמתענים. ובע"כ צ"ל דהוי קשה לרמ"א. אי הטעם משום התענית לבד. א כ בכל תענית צבור יהיה אבל רשאי לילך לבה"כ אע"כ תרתי בעינן תענית וגם מרבים בסליחות. משא"כ בת"צ דאין מרבים בסליחות. וא"כ בערב יה"כ אפילו במקום שמרבים בסליחות מ"מ כיון דאין מתענים אינו רשאי לילך לבה"כ עכת"ד ספר א"ר. ולענ"ד י"ל דדעת כ"ה ומ"א דלא כספר א"ר. דאיך א"ל כמ"ש בספר א"ר דתרתי בעינן א"כ למה נקט ת"ה טעם התענית ושביק אידך טעמא דמרבים בסליחות. ורמ"א להיפך נקט טעם מרבה בסליחות ושביק טעם התענית. וליישב דברי רמ"א שכ' טעם אחר ממ"ש בת"ה. היו מתרצים. דודאי הויקשיא לרמ"א כמ"ש בס' א"ר אי הטעם משום התענית. א"כ בכל ת"צ יהיה מותר. ועוד למה קרא הליכה לבה"כ צורך משום דמתענים. היאך תלוי זה בזה גם אם לא ילך לבה"כ יכול להתענות כמו כשהולך. לכן ס"ל לרמ"א דעיקר טעמו של ת"ה משום שמרבים בסליחות וזהו צורך שעה. דבביתו אינו רשאי יחיד לו'. י"ג מדות שהן עיקר הסליחות. והא דכ' ת"ה משום שהוא יום תעלית לכל. כוונתו להוכיח דזה שמרבים בסליחות מיקרי צורך בעיני העולם. דהוי קשה לת"ה קושית מ"א בס"ק ט' למה מתענים בער"ה הכל ולא ביוד י"ת ע"ש מ"ש. ולכן ס"ל לת"ה דטעם המנהג כיון שבער"ה מרבים בסליחות. לכן כדי שתקובל תפלתם נהגו הכל להתענות. אם כן מוכח מן התענית שרבוי הסליחות מלתא רבתא היא בעיני העולם. לכן מה"ט משום ריבוי הסליחות מיקרי צורך להתיר לו לילך לבה"כ. דוגמא לזה בתשו' שלפני זה התיר לנדה לילך בימים נוראים לבה"כ הביאו רמ"א לעיל סי' פ"ח. לפי שהכל מתאספים לבה"כ יהיה להם עצבון גדול אם לא ילכו. אבל עיקר הטעם משום שמרבים בסליחות א"כ א"ש מה שלא כתב רמ"א כ"א טעם ריבוי סליחות ולפ"ז גם בעיוה"כ במקום שמרבים בסליחות אף ע"ג שאין מתענים דהא כבר מוכח דריבוי סליחות מלתא היא וצורך מקרי אלא דבערב יה"כ אין רשאי להתענות: