מחצית השקל על אורח חיים תקסו:ד

(ס"ק ד) לדונו כו' וכ' הב"ח כו' דודאי תענית בה"ב שאחר הפסח וסוכות אף שהראשונים הקשו ותמהו על המנהג באמירת עננו וקרית ויחל דראוי לקרותו תענית יחיד. דהא השיב רבי לאנשי נינוה אף שהיתה עיר גדולה והיו צריכים למטר בימות החמה. אעפ"כ א"ל רבי דדינם כיחידים ואין רשאים לשאול ותן טל ומטר. וה"ה לענין תעניתים הנ"ל. ע"ז השיב הרא"ש דל"מ תענית בה"ב באשכנז עושים כדין בעננו וקריאת ויחל. לפי שהכל מתענין ועשאן קבע (ואף דבזה"ז אזיל ליה האי טעמא. דהא בדורותינו אין הכל מתענים. אדרבא רובם אין מתענין. ומ"מ אכתי שייך טעם אחר שכ' הרא"ש ע"ז והוא) דאפי' שאר תענית שגוזרים על כל צרה שלא תבא. אף שאין מתענין רק הקהל ההוא מ"מ ש"ד לומר ענינו ולקרות ויחל דדוקא שאלת ותן טל ומטר דהוא שינוי מטבע הברכה אסור. אבל להוסיף ברכה כיון דאין משנין מנובע הברכ' שקבעו חכמים אפי' יו"ד שמתענים יש להם דין צבור בזה. אולם דוקא כשמתענים על כל צרה של"ת אבל כשמתענים לשם תשוב' בזה מחלוקת הפוסקים. די"א אפי' לדעת הרא"ש דין יחידים יש להם כי כ"א מתענה על עונותיו ואין להם חיבור בזה לקרותו תענית צבור. וי"א שגם זה מיקרי תענית צבור: