מחצית השקל על אורח חיים תקסב:ו

(ס"ק ו) צריך כו' הקשה הב"ח דהא ראב"צ כו' ר"ל דהטור הביא בשם ראב"י שהמתענ' ביוד י"ת די אי מתענה עד שיצא מבה"כ. דצערא בעלמא קיבל עליה וכה"ג א"צ השלמ':

ואייתי ראיה מרפריך הש"ס דף י"ב לר"ח דס"ל כל תענית שלא ש"ע חמה לא שמיה תענית מדתנן אנשי משמר היו מתענין ולא משלימין ומשני התם לצעורי נפשיה בעלמא הוא (וע' לעיל ס"ק ג' הבאתי דברי הש"ס הנ"ל ופירש"י) הרי מוכח דאי לא קיבל רק לצעורי' א"צ השלמ':

והת"ה חולק דוקא ביוד י"ת דכוונתם בתעניתם לשם תשו' שרצונם לשוב עד ה' בהא אמרינן דלצעורי נפשיה קיבל והוי דומיא דאנשי משמר שהיו גם כן מתענים על העתיד שתקובל קרבנם. אבל המתענים מי"ז בתמוז עד ט' באב דמתענים על העבר הוי דומיא דתענית י"ז בתמוז וט"ב לא אמרי דלצעורי קמכוין כ"א לשם תענית ובעי השלמה. וע"ז הקשה הב"ח דהא בתר הכי פריך הש"ס לר"ח מהא דאמר ראב"צ אני הייתי מבני סנאב בן בנימן שהיה עשירי באב י"ט שלהם שהיו מביאים קרבן עצים בזמן שבהמ"ק קיים בי' באב ופעם א' היה חל ט"ב בשבת ונדחה עד יום א' דהיינו י' באב וכיון שהי' יום טוב של בני משפחתו היו מתענים בו ולא השלימוהו ומשני התם נמי לצעורי בעלמא הרי דראב"צ התענ' ט"ב שנדחה שהי' לשעבר ואפ"ה לא השלים משום דלצעורי בעלמא הוי ול"נ דלק"מ כו' אבל יחיד כו' ר"ל דבת"ה שם מבואר דה"ט דהמתענה מי"ז בתמוז עד ט"ב צריך להשלים וז"ל דהתם ל"ל צערא בעלמא קבילו עליהו דאדרבא דמו לד' תעניות י"ז תמוז וט"ב וג' תשרי וי' טבת שמתענים בהן על החורבן והני ג' שבועוח נמי רמוזים בדניאל להתענות בהן על החורבן כו' עכ"ל. נראה כוונתו מסתמא דעת המתענ' בג' שבועות כיון שהם על החורבן להתענות דומיא דתעניות שקבעו חז"ל על חורבן דהיינו להשלים משא"כ בר"א ב"צ כיון שהיה י"ט שלו לא הי' מחויב להתענות כלל ומה שהתענה מקצת היום לא מפני החורבן אלא להשתתף בצער הצבור שמתענים א"כ תענית הרב"צ לא היה על העבר דהיינו החורבן כ"א כעת להשתתף בצרת הצבור וכעין זה תי' בט"ז: