מחצית השקל על אורח חיים תקנג

(ס"ק א) שלא כו' וכ"ה סי' תר"ח בערב יוה"כ דאי אמר הריני מקבל עלי התענית אעפ"י שלא אמר שמקבל עליו שלא יאכל עוד היום אעפ"כ נאסר מיד:

ועסי' תקס"ב סי"א. ר"ל דל"ת מה מהני קבלתו שלא לאכול היום עוד. דהא אותו זמן משעת קבלה עד שתחשך ליכא לחשבו משום. תוספת לט"ב. דהא ט"ב א"צ להוסיף רק ב"ה שלו אסור ואי משום שקיבל עליו היום להתענות עד שתחשך והוי כתענית שעות. הא כיון שכבר אכל באותו יום אין לו דין תענית שעות. ולזה רמז לעיין סי' תקס"ב סי"א ניהו דכה"ג ל"מ תענית שעות לענין להתפלל ענינו. אבל מ"מ צריך לקיים נדרו שלא לאכול עד הלילה. וכ"ה בהרב"י:

(ס"ק ב) אינו כו' ולכן טוב להתנות. והיינו בפה או בלב. והטעם שצריך להתנות ולא סגי בזה במה שאינו מקבל עליו התענית. הוא משום שכ' מ"א לקמן סי' תר"ח ס"ק ד' בשם מהרי"ל ומהרש"ל וב"ח וז"ל כבר נהגו העם לקבל בהפסקתם התענית והוי כאלו קבלו בפה כו' וסיים ואין להקל:

צריך להתנות להיפך שאינו מקבלו ע"י ההפסקה:

(ס"ק ה) לחלוץ כו' עסי' תרי"ד כצ"ל:

(ס"ק ו) לאחר כו' שלא יגע כו ועסי' ד'. דצריך נטילה או נקיון באין לו מים אם נגע במנעל:

(ס"ק ז) חל כו' דברים שבצנע' נוהג. ואם לא ילמוד הוי דברים שבצנעה דבעו"ה כמה בטלני איכא גם אם ילמוד דברים המותרים בט"ב מ"מ ל"מ בפרהסיא. דהא גם בשאר ימות השנה רשאי ללמוד אותן הדברים:

ומ"מ לענין תשמיש מחמירים ר"ל אף דקודם חצות מקילים לענין לימוד. אבל לענין תשמיש אף דהוי בליל שבת לא הקילו עמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד כצ"ל ע"ש במ"א ס"ק זיין: