מחצית השקל על אורח חיים תקמו:ד

(ס"ק ד) ולעשות כו' שהוא דרשה גמורה ואייתי ראיה מדאמרינן פ"ק דחגיגה דאף דיוצאים ידי מצות קרבן שמחה שחייב כ"א מישראל ברגל אפי' אם מביא נדרים ונדבות שנדר ונדב קודם י"ט במעשר בהמה כו' מכל מקום אינו יוצא ידי שמחה במנחות וקרבן עוף דכתיב ושמחת בחגך שהשמחה יהיה בחגך במין שהוא יוצא ידי קרבן חגיגה שחייב כ"א בי"ט במנחות ועופות אין יוצאים ידי חגיגה רב אשי אמר א"צ סמיכות ושמחת בחגך אלא מתיבת ושמחת גופיה ילפינן דאין שמחה אלא בבשר בהמה ופריך אם כן לרב אשי ל"ל קרא ושמחת בחגך ומשני מבעי' ליה דאין נושאין נשים במועד דדרשינן ושמחת בחגך ולא באשתך הרי דלאו אסמכתא היא אלא דרשה גמורה. דהא משני האי מבעי' ליה דאין נושאין נשים כו' וראיה זו כתבו התוס' גם בכתובות דף מ"ז:

ועוד בסכה דף כ"ה משמע בהדיא כו' דאמרינן התם חתן ושושביניו פטורין מן הסכה דאין שמחה אלא בחופה וא"א לעשות חופה בסכה והוא מבואר לקמן סי' תר"מ סעיף ו' ע"ש ואיך תמצא ע"כ מיירי בנשא ערב הרגל וימי החופה נמשכין תוך הרגל וכן כתב רש"י שם ואף את"ל דמיירי שנשא איזה ימים קודם הרגל ולא בערב הרגל מ"מ דא ודא א' הוא כיון דמותר אם נשא ב' ימים קודם הרגל אף דשבעת ימי משתה נמשכים תוך הרגל ה"ה בנושא ערב הרגל. ועוד דקתני להדיא התם חתן וכל שושבינין פטורים מן הסכה כל שבעה משמע דכל ז' ימי החופה הם תוך הרגל וע"כ מיירי בנשא ערב הרגל בתשובה אחרת סעודת נשואים ברגל אם כן קושית מ"א הראשונה היא על הרב"י שכתב כיון דמילי דרבנן נקטי' לקולא דהא מוכח דדאורייתא היא וראוי להחמיר אם היה ספק בדבר. ואח"ז הקשה דמוכח להדיא בש"ס דסכה דמותר ואין בו ספק וקשיא גם לתשובת הרשב"א. דאיתא בגמ' דעיקר השמחה אינו אלא ח"י והוא מ"ש מ"א תחלת סעיף קטן זה שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואים והם דברי ש"ס. ואפשר ר"ל לישב גם האי דתשובת הרשב"א דאוסר סעודת נשואים ברגל דר"ל ליל ראשונה דוקא אך לשון תשובת רשב"א שמביא הרב"י דחוק לפ"ז וכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז אפי' שעה א' כו' הם דברי התוס' שהבאתי לעיל בס"ק א' במ"ש לתרץ הא דמסר לה בשבתות וי"ט:

וזהו דוקא לד"ת. ר"ל התוס' בא לישב דברי הש"ס דמוקי קרא דזכה לאב לממסר' לחופה דמסר לה בשבתות וי"ט שפיר רצה לו' דקרא מיירי שעה א' לפני י"ט דמותר אז מדין תורה לישא דאז אין חשש משום ושמחת בחגך ולא באשתך אבל מ"מ מדרבנן אסור דהוי כקונה קנין דאסור גם בתוס' י"ט:

ונ"ל דזהו מטעם שכתבתי דאסור לעשות נשואים בליל א' והיינו בי"ט לכן נוהגים איסור סמוך לחשכה בעי"ט משא"כ בשבת דאין איסור משום עירוב שמחה בשמחה וגם לא קיבל עדיין שבת דליכא איסור משום קונה קנין לכן נהגו לישא ערב שבת סמוך לחשכה ועיין מ"ש רמ"א סי' של"ט סעיף ד':