מחצית השקל על אורח חיים תקמו:א

(ס"ק א) אין נושאין כו' כ"ז בגמרא במסכת מ"ק דף ח' ע"ב:

ופשוט שם דנשואים כו' תיבת שם הוא ט"ס כי הראיה ממ"ש במסכת מ"ק דף ח"י ע"ב אמר שמואל מותר לארס אשה בחה"מ שמא יקדמנו אחר ואייתי הש"ס סייעתא לדבריו ת"ש דתנא דבי שמואל מארסים אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין כו' ש"מ עכ"לה מדקתני מארסין והא אירוסין לא הותר אלא בלא סעודת ארוסין כדקתני סיפא ועלה אמר אבל אין כונסים משמע כניסה אפילו בלי סעודה אסור דעם סעודה גם ארוסין אסורים וכ"ה במהרש"ל בכתובות דף מ"ז:

כתבו התוס' דמותר לישא בלי סעודה אהא דאמרינן שם אר"ה אמר רב מנין שמעשה ידי הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ופריך ואימא ה"מ קטנה דמצי מזבין לה אז מעשה ידיה לאביה אבל נערה דלא מצי מזבין לה מעשה ידיה דידה הוי. ומשני מסתברא דאביה הוי דאי ס"ד דידה הוי הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסר' לחופה היכי מצי מסר לה הא קמבטל לה ממעשה ידיה ופירש"י דאותו יום אינה עושה מלאכה א"ו מעשה ידיה של אב ודחי דלמא לעולם דידה והא דיכול למסרה לחופה מיירי דמסר לה בשבתות וי"ט דבלא"ה אסורה במלאכה וכתבו התוספ' וז"ל דמסר לה בשבתות וי"ט אע"ג דאמר במ"ק ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאים נשים בחה"מ משום דאין מערבים שמחה בשמחה. ודרשה גמורה היא כדאמרינן בחגיגה דף ח' דהוי דאורייתא איכא למימר דהכא איירי שעה א' לפני י"ט שהוא כי"ט לענין מלאכה דתוס' דאורייתא ובטלה באותה שעה מן המלאכה כו' או נשואים בלא סעודה אע"ג דאמרינן בהחולץ דף מ"ג דנשואים בלי סעודה איכא שמחה לא חשיב שמחה כל כך שיהיה אסור לישא בי"ט מטעם זה עכ"ל התוס' והעתקתי כל דברי התוס' כדי לבאר גם דברי מ"א שכתב אח"ז. הרי דכתבו התו' לתי' בתרא דנשואים בלי סעודה מותר בי"ט:

דמקשה דברי רב אהדדי ר"ל הא דדחי הש"ס דלמא דמסר לה בשבתות וי"ט היינו להחזיק קושיא הראשונה דס"ל לרב דמעשה ידי הבת כשהיא נערה לאביה דקרא דכי ימכור איש כו' מיירי בקטנה ומהא דזכי לה רחמנא למימסר' לחופה אין ראיה דלמא מיירי דמסר לה בשבתות וי"ט וע"ז הקשו התוס' הא אליביה דרב מדאורייתא אין נושאין נשים במועד דרב יליף במסכת מ"ק הא דתנן אין נושאין נשים במועד מקרא דושמחת בחגך והוא דרשה גמורה וא"כ מדאורייתא אסור לישא בי"ט ואיך דחה אליביה דרב דמסר לה בי"ט ומה שמסיימו התו' משום דאין מערבים שמחה בשמחה והוא טעמיה דשמואל עמ"ש בע"ה במסכת כתובות אבל אנן קי"ל כשמואל כו' וצ"ל דס"ל למ"א הא דתני דבי שמואל מארסים אבל לא כונסים וא"ע סעודת אירוסין דמינה הקושי' על התו' כנ"ל האי תני דבי שמואל ושמואל אזיל לשיטתיה דס"ל הטעם מסברא דאין מערבים כו' וא"כ כל השמחות אסורים אפי' שמחה קטנה דהיינו נשואים בלי סעודה וצ"ל לפי דברי מ"א שכ' דלרב דיליף מקרא דושמח' בחגך אין לאסור רק נשואים עם סעודה דהכי משמע קרא שמחת הסעודה שאת' עושה לצורך הרגל יהיה בחגך ולא באשתך א"כ מאי קשיא להתוס' על תירוץ זה וכתב וז"ל אע"ג דאמרינן בהחולץ דנשואים בלי סעודה איכא שמחה כנ"ל הא לפ"ד מ"א ניהו דנשואים בלי סעודה איכא שמחה מה בכך מכל מקום גזירת הכתוב הוא דלא אסרה תורה כ"א נשואים עם סעודה וצ"ל דקשיא להתוס' ניהו דיש לפרש קרא כמ"ש מ"א שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל כו' ולפ"ז אינו אסור רק נשואים עם סעודה. מכל מקום מנ"ל הא דהא ע"כ לאו גזירת הכתוב הוא דהאמרינן שם דף ח' רבה בר"ה אמר טעם דאין נושאין כו משום שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וא"ל אביי לר"י הא דרבה בר"ה דרב היא דאמר שנאמר ושמחת בחגך כו' הרי דלרב הטעם שמניח שמחת כו' ואם כן א"א דנשואים בלי סעודה הוי שמחה גמורה גם לרב תאסר מהאי קרא דושמח' בחגך וע"כ פי' הכתוב הוא ושמחת בחגך ולא באשתך שלא יהיה שמחת אשתו בחג שום שמחה אפי' נשואים בלי סעודה בשלמא אי נשואים בלי סעודה ליכא שמחה א"ש אבל כיון דמוכח ביבמות פ' החולץ דגם נשואים בלי סעודה איכא שמחה אם כן שמחת נשואים בלי סעודה שוה לשמח' נשואים עם סעודה לס"ד דהתוס' וע"ז תירצו התוס' דנשואים בלי סעודה ליכא שמחה כ"ה כו' ואם כן מוקמיה קרא דושמחת בחגך במסתבר טפי דהיינו נשואין עם סעודה דאיכא שמחה יתירה דוקא אסור ומפרשים לקרא כמ"ש מ"א שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל כו':