מחצית השקל על אורח חיים תקמד:ה

(ס"ק ה) להמשיך כו' אבל כו' דרך חריץ. ר"ל לתקן ולפתוח חריץ אסור:

כ' הרב"י כו' ליטול עליה שכר. ולפי פירושו מיישב קושית הט"ז ס"ק א' שהקשה על הרב"י שהביא דברי התו' שכתבו אהא דתנן בריש מ"ק דבחה"מ יוצאים שלוחי ב"ד על הכלאים דמי שי"ל כלאים בשדהו עוקרים אותו. ופריך הש"ס למה בחה"מ הא מא' באדר כבר משמיעים על השקלים. ומשני לפי שאותם שלוחים משתלמים מתרומת הלשכה לכן קבעו הזמן בח"ה דאז ימצאו פועלים בזול. שאין ב"א צריכים לפועלים כ"כ בחה"מ. והקשה התו' בשלמא למ"ד היכא דאין לפועל לאכול שרי ניחא מחפשי' אחר פועלים שאין להם לאכול אבל למ"ד בגמ' אפילו אין לפועל לאכול אפ"ה אסור האיך יכולים לשכור פועלים. ותי' ושמא י"ל דהני מצות התירו. וכתב הרב"י ואף על גב דקי"ל שכר פעולה מותר באין לו מה יאכל. מ"מ יש ללמוד דהיכי דהוי לצורך מצוה אעפ"י שיש לפועל מה יאכל מותר עכ"ל. דהא למ"ד שכר פעולה באין לו מה יאכל אסור. א"כ אין לו מה יאכל שוה ליש לו לאכול ואפ"ה הותר לצורך מצוה וה"ה נדידן אם י"ל מה יאכל והבין הט"ז דקושית התוס' למ"ד אין לו מה יאכל אסור א"כ האיך הותר לעשות מלאכה בעקירת כלאים בשלמא למ"ד אין לו מה יאכל מותר א"ש דהותר לו לעשות מלאכה כדי שיהיה לו לאכול משא"כ למ"ד אין לו מה יאכל אסור וע"ז תי' התוס' דמצוה שאני דכיון דהוה לצורך מצוה הותר לעשות מלאכה ומזה למד הרב"י לדידן אפילו יש לו מה יאכל מ"מ מותר לעשות מלאכה לצורך מצוה והקשה ט"ז לפי כוונה זו דהא כתב רמ"א בסעיף א' דבנין בה"כ וה"ה שאר מצוה אסורים וכ"כ ר"ס תקמ"ה דאסור להגיה אפילו אות א' בספר אף דהוא מצוה לכן חלק הט"ז על הרב"י ועל התוס' דאפילו לצורך מצוה אסור וליישב קושית התוס' כתב דעקירת כלאים מיקרי צורכי רבים וגם המשנה מנאה בין שאר צורכי רבים ולכן מותר כ"ז לפי הבנת ט"ז דקושית התוס' וכן מה שלמד מדבריהם הרב"י הוא לענין היתר עשיית מלאכה אבל מ"א לא הבין כן א"ו דגם התוס' אסקי דהיתר המלאכה היא משום צורכי רבים אלא דהתוס' הקשו על מה שנתנו עליה שכר דהא מה"ט יוצאים בחה"מ דאז הפועלים בזול ניהו דצורכי רבים מותרים מ"מ ס"ל להתוס' דאין הפועל רשאי לעשות בשכר אא"כ אין לו מה יאכל דבלא"ה מותר אפילו אינו צורכי רבים א"כ למ"ד אפילו אין לו מה יאכל אסור קשיא האיך הותר השכר וע"ז תירץ התוס' מצוה שאני ולכן הותר השכר וכן הרב"י למד מזה דכל שהותר עשיית המלאכה כגון צורכי רבים אם יש בו מצוה מותר לקבל עליה שכר ולפי' זה אין מקום לקושי' ט"ז מ"מ מוכח מזה אף דצורכי רבים מותרים מ"מ היכי דליכא מצוה אסור לקבל עליה שכר: