מחצית השקל על אורח חיים תקמב:א

(ס"ק א) שאין כו' מותר לכתוב תפילין. אהא דאמר ר' יוסי וקי"ל כוותיה כותב תפילין ומוכר כדי פרנסתו. כ' הרא"ש וז"ל כדי פרנסתו בריוח. דמי שאין לו מה יאכל מותר לעשות כל מלאכה. (ור"ל מאי עדיפותא דתפילין) והנ"י כ' וז"ל לצורך פרנסתו. לאו כדי חייו קאמר אלא אעפ"י שיש לו לחם ומים מותר כדי שיעשה הוצאות י"ט יותר בהרוחה בבשר ויין אבל אם היה עשיר לא עכ"ל. ומדכתב לאו כדי חייו קאמר. ע"כ כוונתו כמ"ש הרא"ש דא"כ כל מלאכה מותרת. ומאי רבותא דתפילין. א"כ לפי מ"ש דמיירי דיש לו לחם ומים. משמע דשאר מלאכות אסורים כה"ג אם י"ל לחם ומים ובתפילין שהוא עסק מצוה התירו יותר כדי שיוציא בהרוחה. וא"כ לפ"ז בחה"מ פסח לא משכחת להתיר לעשות מלאכה משום דאין לו מה יאכל דהא עכ"פ יש לכ"א מישראל מצות לכל ימי החג:

בשם המ"מ. ר"ל דהחמיר גם בתפילין כמו בשאר מלאכה:

והא דכ' בסימן תקנ"ט בב"י דלהרמב"ם מיירי כו' ר"ל הא דכ' הרמב"ם פ"ז מהל' י"ט דין ך"ז וז"ל כל שאסור לעשותו. במועד אם אין לו מה יאכל ה"ז עושה כדי פרנסתו. וכן עושה סחורה כדי פרנסתו. וכ' הרב"י בסימן תקל"ט וז"ל נראה מדבריו שאינו מותר אלא בשאין לו מה יאכל. ואפשר שגם הוא ז"ל מתיר בי"ל בצמצום ורוצה למכור להרויח. כדי שיהיה לו מעות בריוח דגם זה בכלל כדי פרנסתו הוא עכ"ל. אבל לענין מלאכה כתב בהדיא בסימן תקמ"ה דאין לו כלל מה יאכל. ר"ל דהא הביא בשם המ"מ דאפי' לכתוב תפילין לאחרים אינו מותר אא"כ אין לו מה יאכל כ"ש שאר מלאכות דרשות. אך זה דוחק קצת דדין סחורה ומלאכה כתב הרמב"ם התירם בחד בבא ובשניהם כ' כדי פרנסתו. ויהיו חלוקים בפירושן דבסחורה ר"ל להרוחא ובמלאכה ר"ל דוקא אם אין לו מה יאכל. אלא שמ"מ יש ליישב דמה"ט כתב הרמב"ם גבי מלאכה אם אין לו מה יאכל עושה כדי פרנסתו. אבל בסחורה השמיט אין לו מה יאכל. ולא כתב כ"א עושה סחורה כדי פרנסתו. ור"ל דבסחורה אפי' י"ל מה יאכל שרי להרוחה:

ועיין בט"ז שהתיר אפי' השכר הרבה יותר מכדי פרנסתו. כיון שהותר לכתחלה להתחיל לעשותו דאין לו כדי פרנסתו מותר בכל השכר דומה למ"ש כ"מ שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה. ה"ל מאתים חסר דינר אפי' נותנים לו אלף כאח' רשאי ליטול. אבל שוב אסור לעשות מלאכה אחרת. עוד כ' דאם אין לו מה יאכל אף שי"ל כלי בית למכור אין מחייבין אותו למכור. וכן הדין בצדקה: