מחצית השקל על אורח חיים תקלט:ה

(ס"ק ה) מותר כו' ולא עיין במרדכי כו' במשפט הגוים כו' ר"ל דבחה"מ מיירי בדין ישראל שהבע"ד ישראל וגם הדיינים ישראלים. ובניסן ותשרי דטרודים בטרדת המועד לא אטרחוהו לא לבע"ד ולא לב"ד משא"כ המרדכי מיירי שהבע"ד גוי. וגם בעל המשפט הוא גוי ובס' א"ר כ' וז"ל ולא דק דסמ"ע לא הקשה אהכא כלל. רק על ס"ס תקמ"ה דמיירי לקבול בב"הכ עכ"ל. ובעניתי לא ידעתי למה כ' עליו ולא דק ניהו דבס"ס תקמ"ה כ' הרב"י מותר לקבול בשביל חובותיו כו' ולא הגיה עליו רמ"א. ניהו דהמחבר לא כ' תיבת במשפט. כ"ח לקבול ויש לפרש דר"ל בב"הכ מ"מ לא רצה רמ"א להשיג כיון די"ל ר"ל במשפט ואיירי במשפט עכו"ם דהא גם דינו של הרב"י לקמן ס"ס תקמ"ה נובע מדברי המרדכי הנ"ל שהגהת רמ"א פה נובע ממנה. ודא ודא אחת היא. וממ"ש הרב"י שם לעיל מיניה דנין בין ד"מ ובין ד"נ כו' יש לומר דמיירי ברצון שני בע"ד וברצון ב"ד. וקמ"ל אף דבשבת וי"ט אין דנים משום גזרה שמא יכתוב בחה"מ שרי וגם בד"נ משכחת רצון שניהם. כגון שהנתבע רוצח וכה"ג מדמה בנפשו שיצא זכאי בדינו. וחפץ בזה שימהרו להוציא זכותו לאור. גם בלא"ה יש לומר דיני נפשות שאני. ומ"ש משמתין ומכין למי שלא מקבל הדין הטעם כיון שכבר דנו בהיתר או קודם י"ט או בחה"מ: