מחצית השקל על אורח חיים תקלד:ד

(ס"ק ד) ובפרהסיא כו' דהרי ל' התוספת' גבי גילוח וכיבוס. ר"ל דבשניהם אסרה התוספת' בפרהסיא:

מנ"ל למרדכי (דהוא מרא דהאי התירה על גבי נהר) לחלק בכך. ר"ל דהא דאסרה התוספתא בפרהסיא מיירי כשאינו מכבס ע"ג נהר. אבל כשמכבס ע"ג נהר שרי בפרהסיא:

דהא בגמרא שהביא ראיה כו' ממסכת מועד קטן דף י"ח אמר רבי יוחנן כלי פשתן מותר לכבסן בחה"מ. ואביי ורבא חולקים ואוסרים אפי' כלי פשתן ואמר בר הדיא לסיועיה לר"י לדידי חזי לי ימא של טבריא דמפקי ליה כלים מלאים כלי פשתן לכבסן בחה"מ. ומזה הבי' המרדכי ראיה דע"ג נהר שרי אפי' שהוא בפרהסיא. דהא העיד שכבסו על ים של טבריא. שמותרים לכ"א ואם כן אין בזה מראית עין דהא רואין שהם כלי פשתן ומותר לכ"א. אבל באותן שהתירו' חכמים לכבס. והיינו אפי' של צמר יש לאסור ע"ג נהר דלא מוכח מלתא ולא ידעו כ"ע שבא ממד"הי או יצא מן השבי' וכדומה שהתירו לו חכמים:

וה"ה מטפחות. דבכלי פשתן ליכא נ"מ לדידן דהא לדידן גם כלי פשתן אסורים כמו צמר כמ"ש בסעיף ב'. אלא דאכתי איכא נ"מ במטפחות דג"כ שרי לכ"א ויש לו דין כלי פשתן מותר אפי' ע"ג נהר. וא"כ אפי' שלא על גבי נהר בפרהסיא שרי כיון דליכא משום מראית העין. אלא לפי מ"ש מ"א לעיל בס"ק ב' לאסור לדידן גם מטפתות א"כ ליכא נ"מ מהתיר' דמדדכי לדידן כלל לפי' מ"א:

ששנוי במשונה. והא דמותר כו' כצ"ל ומן תיבת והא דמותר הוא סעיף קטן בפ"ע. וקאי על מ"ש רמ"א והא דמותר לכבס בפרהסיא כו':

משמע דקאי אבגדי קטנים. דהא מיניה סליק: