מחצית השקל על אורח חיים תקלג:י

(ס"ק י) חיות כו' מנ"ל הא דהא דברי המרדכי כו' כדאי' בגמרא שהביא. ר"ל דהמרדכי הביא ראיה לדבריו ממאי דאיתא ספ"ק דמועד קטן דף י"א ע"א דגוים עשו דרך לנהר שיצאו מימיו וישארו שם הדגים במקום הנהר ואמרינן דרבא שרי מיצר מיזל אתויי וממלח. וכיון דרבא התיר לילך ולצוד ממקום הנהר שהוא מקום פרהסיא. מזה הוכיח המרדכי דדגים שרי לצודן אפי' בפרהסיא. ואף דמזה לא מוכח כ"א דמותר למי שאינו אומן דהא רבא לא דיבר מאומן אלא שהתיר לכא"וא שיצוד לעצמו. אבל באומן שעושה הרבה אפשר דאסור אלא דהמרדכי לא ס"ל לחלק בין אומן לאינו אומן ומאי דאסור אסור אפי' למי שאינו אומן. ומאי דשרי שרי אפי' לאומן. וכיון דהמרדכי לא התיר מסברא דנפשיה כ"א ע"פ ראיה מרבא כנ"ל. ולולי דה"ל ראיה לא היה המרדכי מתיר. ואם כן להרמב"ם דמחלק בין אומן לאינו אומן וס"ל דלא אסור בפרהסיא אלא לאומן. א"כ אין ראיה מרבא להתיר בדגים בפרהסיא דשאני בעובדא דרבא דלא הותר לאומן כ"א לעצמו. וכה"ג בכל דבר מותר אפי' בפרהסיא וכיון דלשיטת הרמב"ם אין ראיה להתיר בדגים בפרהסיא יותר משאר דברים אין להתירו מסברא בלי ראיה דהא גם המרדכי אי לא ה"ל ראייה לא היה מתיר. וא"כ כיון דהמחבר פוסק כהרמב"ם איך העתיק רמ"א דברי המרדכי להתיר בדגים בפרהסיא אפי' באומן. וכ"מ בגמרא ספ"ק דמ"ק. היינו עובדא דרבא הנ"ל:

וממ"ש סי' תקל"ז. ר"ל דהתיר לעשות נקב גדול בגדר שדהו כרי שיכנסו מים מן הנהר עם דגים. ויפתח בגרר כנגדו נקב צר שיצאו המים מן השדה וישארו שם הדגים. היינו משום שהם מעט דגים ולא מוכח' מילתא דלצורך חול כמו בברכה דהכא