מחצית השקל על אורח חיים תקלא:ד

(ס"ק ד) שהתירו כו' והב"ח פסק כו' דבירושלמי מקשה על המשנה דקתני ומנודה שהתירו לו ברגל. ממ"נ אי התירו לו קודם הרגל ה"ל לגלח קודם הרגל ולמה הותר לו הגילוח ברגל. ואי לא התירו לו קודם הרגל ג"כ אין להתיר לו הגילוח ברגל דה"ל לפייס לב"ד שיתירו לו קודם הרגל והיה אפשר לו לגלח קודם הרגל ומשני דמיירי שהתירו לו קודם הרגל אלא שיום שלשים מן זמן ויום שנידוהו הוא בי"ט. ופי' דבריו ניהו דקי"ל בין שנידוהו בשביל ממון או בשביל אפקורות' רשאים להתיר מיד. היינו באם פייס לב"ד אבל כשלא פייס לב"ד אלא פייס לב"ד ניהו דרשאים להתיר מיד מ"מ אין ההתרה חלה עד שישלים ל' יום מיום שנידוהו. וכה"ג מיירי מתני' כשפייס לב"ד וחל יום ל' ברגל. וכן פסק הרא"ש וטור. אבל הרמב"ם לא העתיק ירושלמי הנ"ל וכתב הרב"י משום דבגמרא דידן לא הוזכר מזה אלא סתמו הדברים משמע אפילו היה יכול להתירו קודם הרגל. ולא בא לב"ד להתיר עד הרגל אפ"ה מיקרי אונס ומותר לגלח ברגל:

ואין נידוי שלנו פחות כו' ורצה לומר אף דבירושלמי מוקי לה כשיום שלשים הוא ברגל הוא דוקא לדידהו דסתם נידוי שלהם היה שלשים יום. אבל לדידן דסתם נידוי הוא שבעה כמ"ש בי"ד סי' של"ד צ"ל דיום שביעי נשלם ברגל:

עבי"ד סי' של"ד כצ"ל. דשם מבוארים דינים הללו. אלא דהט"ז שם הקשה על הב"ח לפ"ז למה הותר לו לגלח ברגל כשחל יום שלשים ברגל. הא היה אפשר לו לפייס את בעל דינו. והיה מוכר מיד מנידויו קודם הרגל ע"ש ולדעת החולקים שהביא הרב"י ורמ"א בי"ד סי' של"ד סעיף י"ג דלעולם אין מתירים קודם שלשים יום אפי' פייס לבע"ד א"ש. ולהאומרים דאם פייס לבע"ד מתירים מיד. צ"ל שהיה אנוס כגון שהלך בע"ד למדינות הים וכה"ג שלא היה אפשר לו לפייס בע"ד וע"ש: