מחצית השקל על אורח חיים נג:כו

(ס"ק כו) בלא רצון ואין להתקוטט כו' מלחם הפנים אף שאכילתו מצות עשה וכדאי' ביומא דף ל"ט ע"א אמנם הכי אית' התם כל מ' שנה ששימש שמעון הצדיק נשתלחה ברכה כו' ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אכלו ושבע ויש אכלו ומותיר לאחר מיתתו נשתלחה מארה כו' ובלחם הפנים. וכל כהן מגיע כפול. הצנועים מושכים ידיהם והגרגרים נוטלים ואוכלים ופירש"י וז"ל וכל כהן מגיע כפול שאינו כזית. מאחר שראו שאינו משביע הצנועים מושכים את ידיהם כו' ובימי שמעון את מי שמגיעו כפול לא היו מושכים ידיהם עכ"ל. וכ"כ רש"י בקדושין דף נ"ג ע"א וז"ל הצנועים כו' וכל כהן המגיעו כפול הצנועים מושכים ידיהם ממנו ולא מהני להו מידי כו' עכ"ל. הרי דלא נתן טעם מפני הקטט אלא מפני שאינו משביע ולא מהני להו. אף על רש"י גופי' צ"ב כיון דאיכא באכילתו מצו' אע"ג דאינו משביע לא ה"ל למשוך ידיהם אלא ודאי דרש"י נתכוין לדברי תו' ישנים ביומא שכ' וז"ל א"ר דוק' מגיע כפול אבל כזית לא היו מושכים ידיהם. כי דימו לקיים מצות אכילה אבל כאן לא היה מצות אכילה לגמרי כיון שאינו אלא כפול ולא היו שבעין עכ"ל. הרי דעיקר מצוה היא כשאוכל ושבע אבל כשאינו שבע ליכא מצוה גמור' (אבל מ"מ קצת מצוה איכ' אפי' לא שבע. וע"ש בסוף דברי תוס' ישנים) וזה כוונת רש"י במ"ש מאחר שראו שאינו משביע מושכים את ידיהם. ר"ל כיון דאינו משביע ליכא עיקר מצוה וכן י"ל כוונת רש"י בקדושין. עכ"פ כיון דמ"מ איכא קצת מצוה אפי' לא שבע וכמ"ש תוס' ישנים בסוף דבריהם ע"ש לא ה"ל למשוך ידיהם אע"כ משום שלא יצטרכו להתקוטט עם הגרגרנים ולפ"ז היכי דאיכ' מצוה גמורה אע"ג דא"ל לקטט מ"מ אין למשוך ידיו. וכן משמע בתו' ישנים דאל"כ למה הוצרכו לו' כיון שאינו מקיים המצוה כתיקונו כיון דלא שבעו משכו ידיהם ת"ל להנצל מן הקטט אלא ודאי דס"ל דהיכי דאיכא מצוה גמורה אפשר דאין להניח מפני הקטט ואפשר דוק' התם שלא היה ברור שיבאו לידי קטט אבל היכי דודאי יבא לידי קטט בכל ענין רשאי לימשך ידו: