מחצית השקל על אורח חיים תקכט:ה

(ס"ק ה) ולא נהגו כו' וכ"מ בסוכה כו' דתנן דף כ"ז ע"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א' ביום וא' בלילה. דברי ר' אלעזר. וחכמים אומרים אין לדבר קצבה. חוץ מליל י"ט א' דחייב דגמרינן בג"ש ממצה. דלילה א' חובה לאכול מצה. וההבנה הפשוטה במ"א דאי ס"ד דבעי למיכל בי"ט סעודה ג'. א"כ אמאי אמר ר"א י"ד סעודות הא ט"ו נינהו עם סעודה ג' של י"ט א'. ולפ"ז מקשים העולם. ואלא מאי דא"צ לאכול סעודה ג' בי"ט. מ"מ תיקשי דהל"ל ט"ו סעודות. דהא תוך ז' ימי סוכה ע"כ איכא יום שבת. ובשבת ע"כ צ"ל ג' סעודות. ובאמת קושיות העולם קושיא בלי דברי מ"א דאם נאמר דגם בי"ט צ"ל ג' סעודות כ"ש דקשה טפי דה"ל ברוב שנים ט"ז סעודות. אכן לענ"ד בין קושיות מ"א ובין קושית העולם לק"מ דאיתא התם מ"ט דר"א דכתיב תשבו כעין תדורו מה דירה א' ביום וא' בלילה אף סוכה א' כו' וחכ"א מה דירה אי בעי אכיל וא"ב לא אכיל אף סוכה אי בעי כו' חוץ ליל י"ט א' דגמרינן מחג המצות כנ"ל. והקשו התוס' ור"ן על חכמים דאמרי בסוכה אי בעי אכיל וא"ב לא אכיל והאמר' בברכות אם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז בי"ט צריך לחזור ולברך בהמ"ז דחייב לאכול פת. ותי' הר"ן מאי דאמרי רבנן א"ב אכיל וא"ב לא אכיל היינו משום מצות סוכה. אבל משום י"ט ודאי צריך לאכול פת. ונ"מ אם ירדו גשמים דבליל י"ט צריך לאכול עכ"פ כזית פת בסוכה אבל בשאר ימים אם ירדו גשמים די אם אוכל פת חוץ לסוכה. ויוצא משום אכילת י"ט עכת"ד וגם להר"ן צ"ל וליישב לשון חכמים שאמרו מה דירה אי כו' וא"ב לא אכיל. הא תוך ז' ימים עכ"פ איכא יום השבת דצריך לאכול פת ג' פעמים ע"כ גם כן צ"ל כדברי הר"ן שכוונת חכמים במה שאמרו מה דירה כו' א"ב. לא אכל מצד טבע האדם ומנהגו. ומה שחייב לאכול בשבת היינו משום מצות יום השבת כן בסכה א"ב לא אכל מצד מצות סוכה. ולפ"ז ל"מ דראיית מ"א ליתא דאפ"ת שחייב לאכול בי"ט סעודה ג'. מ"מ א"ש מה שאמר ר"א י"ד סעודות ולא יותר דהא חייב לאכול בסכה אמר ר"א בזה די י"ד סעודות מה דירה כו' וסעודה ג' היא מצד מצות י"ט ולא משום סכה ואינו חייב לאכלו בסכה אם ירדו גשמים. וגם קושית העולם לק"מ דגם מסעודה ג' בשבת לק"מ והכי אמר ר"א מה דירה א' כו' בכל ז' הימים מצד טבעי ומנהגי בני אדם כמו שצ"ל לרבנן כנ"ל אלא אין כוונות מ"א כהבנה הפשוט'. אלא ראייתו מדברי הש"ס אח"ז דתנן בסיפא דמתני' ועוד אמר ר"א מי שלא אכל י"ט ראשון (כ"ה גרס' הנכו' כמ"ש מהרש"א) ישלים ליל י"ט אחרון ופריך והאר"א י"ד סעודות חייב לאכול בסכה ופירש"י דבי"ט אינו יושב בסכה ואם ישב בסכה עובר על בל תוסיף. וא"כ מאי השלמה דסכה איכא ומשני (אמר בירא) אר"א חזר בו ר"א. ופי' רש"י חזר בו ר"א ומודה לחכמים דאין לדבר קצבה. חוץ מליל י"ט א'. אלא דבהא פליג על רבנן וס"ל דיש לו תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י"ט א' אפי' בי"ט אחרון עכ"ל וא"כ הוכחת מ"א דאי ס"ד דחייב לאכול ג' סעודת בי"ט ע"כ צ"ל כנ"ל דסעודה ג' איננה כ"א מצות י"ט ולא משום מצות סוכה ואם ירדו גשמים אוכלו חוץ לסכה כמ"ש הר"ן כנ"ל א"כ תיקשי למה הוצרך לו' חזר בו ר"א. הל"ל דמ"ש מי שלא אכל בי"ט ראשון ר"ל סעודה ג' דא"צ סכה ישלים בליל י"ט אחרון וא"ש אלא ע"כ דאינו. חייב לאכול בי"ט סעודה ג' כלל. וא"ל דאכתי תיקשי מאי פריך הש"ס דלמא מיירי שחל י"ט א' בשבת ולא אכל סעודה ג'. ז"א חדא דדוחק להעמיד המשנה דוקא שחל י"ט א' בשבת:

וגם אם חל י"ט א' בשבת ליכא למימר דסעודת שבת יש לו השלמה בשבת אחרת ודוקא סעודת י"ט דומי' דהשלמת דקרבנות כמו שכתב רש"י:

וכ"כ תי"ט פ"ה דמעש' שני דתנן התם ערב י"ט ראשון של פסח של שנה רביעית מן השמיטה ועי"ט ראשון של פסח של שביעי' היה צריך לבער מן הבית כל תרומות ומעשרות שה"ל וליתנן לבעליהן תרומה לכהן מעשר ראשון ללוים מעשר ב' לאכלו בירושלים. מעשר עני לעניים. ובמנחה בי"ט אחרון של פסח היה מתודה. דהיינו פרשת בערתי הקדש מן הבית והקשה בירושלמי למה לא התודה בשעת הביעור דהיינו ערב פסח ומשני משום שהיה משייר לעצמו ממעשר שני מה שהיה ראוי לאכילת ימי החג ולא היה אפשר לו' בערתי הקדש:

ופריך ויתודה בי"ט אחרון שחרית. ומשני עד כאן מצוה לאכול סעודת י"ט ולא ביער הכל וא"א דבי"ט חייב לאכול סעודה ג' גם במנחה לא ה"ל להתודות עד סמוך לחשכה. דהא עדיין צריך לאכול סעודה ג':

טוב שיאכל פירות. דלי"א סוף סי' רצ"א יוצא בפירות ידי סעודה שלישית: