מחצית השקל על אורח חיים תקכט:ב

(ס"ק ב) מיהו כו' לשיטתיה אזיל כו' ר"ל לשיטתיה אין ברירה כ"א להתיר לאכול אחר זמן אסורו דהיינו אחר זמן מנחה ולכן לא הותר לו כי אם מעט פת דהיינו מעט יותר מביצה דהו' שיעור סעודה ג' כמ"ש ר"ס רצ"א:

אבל אנן כו' עד מנחה קטנה כמ"ש סי' רמ"ט ואע"ג דבערב סוכות כ' בסי' רל"ט סעיף ג' בהגה דלא יאכל מחצות היום ואילך ע"ש הטעם מ"מ הכא ודאי לא איירי בערב סוכות דהא הש"ע מיירי בעי"ט א':

וא"א שיחול שבת בערב סוכות דא"כ יום א' דסוכות ביום א'. והא קי"ל לא אד"ו ראש. וגם בערב פסח (ועיין בחק יעקב סי' תע"א) ע"כ לא מיירי דאז א"א לקיים סעודה ג' בפת כמ"ש סי' תמ"ד אע"כ מיירי בערב שבועות דוקא. ועז"כ רמ"א ואסור לאכול כו' כמו בערב שבת. ולכן הקשה מ"א דבערב שבת מבואר סי' רמ"ט דמותר עד זמן מנחה קטנה. וא"כ יוכל לאכול סעודה ג' בזמן היתר. דהיינו אחר זמן מנחה גדולה וקודם זמן מנחה קטנה ואז יוכל לאכול יותר ממעט פת:

עסי' רצ"א. ושם כ' מ"א ס"ק ח' דאם חל י"ט במ"ש מ"מ אם יודע שיהיה יוכל לאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשנים כדי לצאת בזה ידי סעודה ג' כמ"ש שם. וכ"מ סי' קפ"ח. שכתב אם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז אם הוא ראש חודש א"צ לחזור ולברך ברהמ"ז דהא אי בעי לא אכל פת אבל אם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז ביו"ט צריך לחזור ולברך דבי"ט חייב לאכול פת. וסתם ולא חילק בין סעודת לילה לסעודת יום אלמא דבין ביום ובין בלילה צריך פת:

יאכל ביום ב"פ כמ"ש סי' רצ"א וכ' שם מ"א דכה"ג יקדש ביום קידוש של לילה. דהא לא קידש בלילה וגם אם קידש בלילה הא לא יצא דהא אין קידוש אלא במקום סעודה וכ"כ פה בס' א"ר: