מחצית השקל על אורח חיים תקכז:ו

(ס"ק ו) ששכח כו' וצ"ע דבסי' ק"ה ס"ח. שכתב שם הא דקי"ל שגג או נאנס ולא התפלל יש לה תשלומין בתפלה הסמוכה לה. אבל הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין. וכתב שם מי שלא התפלל כו' מפני שהיה סבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמר אותו עסק שמתעסק בו ובין כך וב"כ עבר הזמן (והיינו על ידי שכחה) מיקרי שוגג ויש לו תשלומין. ודין זה הובא בב"י בשם נ"י שכתב בשם רמ"ה פרק כיצד הרגל. שלמדוהו מהא דאמר רבא שם היה אבן מונח בחיקו ונפלה והזיקה פטור מד' דברים. וכתב הרמ"ה הטעם דמה שהניחו תחלה בחיקו לא מיקרי תחלתו בפשיעה דהא אפשר לשמור האבן. ומה שנפלה אחר כך על ידי שכחה והזיקה זה מיקרי אונס. ומזה למד גם ענין תפלה הנ"ל. הרי דבין לענין איסור ובין לענין ממון שכחה אונס מיקרי ולא פשיעה. ועמ"ש מ"א שם: