מחצית השקל על אורח חיים תקכו:ח

(ס"ק ח) כחול כו' אבל כו' (ת"י ת"ד) והתוס' כתבו כו' לכאורה כוונתו דהתוס' חולקים ומקילים דאפי' י"ט שני של ימים ראשונים קיל מחה"מ אבל ז"א. והנה ס' ת"י ות"ד לא ראיתי ודברי התוס' הם פ"ק דמ"ק דף ח' ע"ב תנן אין חופרים כוכין וקברים בחה"מ ופירש"י לצורך מתים שימותו (ועיין מ"ש לקמן בס"ק י"א) וכתבו התוס' דהדין עמו דאלו לצורך מת שכבר מת אמרי' י"ט שני לגבי מת כחול שוינהו רבנן אפי' למיגז ליה אסא וגלימא כ"ש חה"מ. ואע"פ שי"ל דהא די"ט שני כחול היינו דוקא י"ט שני של עצרת או י"ט שני של פסח וסוכות י"ט שני מן ימים אחרונים דהיינו אחרון של פסח וסוכות דלא הוי אלא דרבנן ולכן הקילו בו. אבל חה"מ דהוי דאורייתא יש להחמיר. ז"א דהא אמר סתם י"ט שני כחול משמע כל י"ט שני אפי' מימים ראשונים של פסח וסוכות. ועוד דאפי' י"ט שני של ימים אחרונים ג"כ חמיר לענין מלאכה מחה"מ לכן פירש"י עיקר עכת"ד התוס' ולפ"ז מ"ש מ"א בשם ת"י ות"ד די"ט ב' של ימים הראשונים הוי. כחה"מ ע"כ ס"ל כס"ד דהתו'. דבי"ט שני מן ימים ראשונים אפי' כבר מת אין חופרים לו קבר. וס"ל דלא כפירש"י אלא כהראב"ד שהביא הרא"ש שם שחולק על רש"י וס"ל דאפי' בחה"מ אין חופרים קבר אפי' למי שכבר מת והתו' במסקנתם כ' דאין לחלק וגם בי"ט שני של ימים ראשונים כחול שוויוהו. ומותר לחפור קבר למי שמת כבר. לפי שהם הסכימו לפירש"י דהא דתנן אין חופרים כו' בחה"מ. ר"ל לצורך מתים שימותו וכנ"ל והכי קי"ל לקמן סי' תקע"ז: