מחצית השקל על אורח חיים תקכו:ד

(ס"ק ד) ולהוציאו כיון דא"ב צורך מצוה אמרינן מתוך:

ויש"ש כ' כו' דאי' בביצה דף ו' ע"א אמר רבא מת בי"ט א' יתעסקו בו עממין. מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' בשני י"ט של ר"ה אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינין ליה. ר"א אמר אפי' לא אשתהי לא משהינן ליה מ"ט י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן. ונחלקו הראשונים בפי' דשמעתא. די"א דמר זונורא קאי אכולי מלתא בין על י"ט א' להתעסק בו גוים ובין על י"ט שני דיתעסקו בו ישראל דדוק' באשתהי ור"א לא חלק כ"א על י"ט שני אבל י"ט א' מודה דאי לא אשתהי משהינין ליה ולא הותר לקברו אפי' ע"י גוים ויש חולקים דמר זוטרא גופיה מודה בי"ט א' אפי' לא אשתהי קוברים אותו ע"י גוים ולא קאי כ"א על י"ט שני דיתעסקו בו ישראל בזה בעינן דוקא אשתהי ור"א חולק דגם בי"ט שני אפי' לא אשתהי יתעסקו בו ישראל וקי"ל כהיש חולקים וכר"א וא"כ בין בי"ט א' דיתעסקו בו גוים ובין בי"ט ב' דיתעסקו בו ישראל מותר אפי' לא אשתהי. וכ"כ הר"ן שכן מנהגן של ישראל. וע"ז כתב יש"ש דוקא במקום שנוהגים כן אבל במקום שאין מנהג יש להחמיר כדעה א' דמר זוטרא קאי בין על י"ט א' ובין על י"ט ב' ור"א לא חלק כ"א על י"ט שני. אבל בי"ט א' מודה דבעינן דוקא אשתהי ולכן יש לנהוג בי"ט א' לא הותר ע"י גוים כ"א באשתהי דהיינו שחל יום א' של י"ט אחר שבת ביום א' ומת בשבת. או יצטרך לשהותו היינו שחל י"ט א' ערב שבת ומת בע"ש אז הותר ע"י גוים אבל בלא"ה לא הותר ע"י גוי וצריכים להשהותו:

וילד קטן כו'. והב"ח כ' כו' הל' משמע דהב"ח ויש"ש פליגי אבל האמת אינו כן וז"ל יש"ש והא דשרינן בי"ט א' ע"י עממין ובי"ט שני ע"י ישראל אין חילוק בין מת גדול למת קטן אפי' ילד קטן בן שלשים שיצא מכלל נפל. ודוקא לפי המנהג שנהגו לקבור בי"ט א' ע"י עממין אפי לא אשתהי אבל לפמ"ש שאין נכון לקבור מת בי"ט א' אפי' ע"י עממין אלא באשתהי א"כ ילד קטן אפי' באשתהי אסור שאין דרכו להסריח. גם יכולים להשימו במרתף כו' עכ"ל. הרי מה שמחמיר מהרש"ל בילד היינו דוקא במקום שאין מנהג ולפי מה שמחמיר יש"ש והב"ח. לא דיבר כלל ממקום שאין מנהג ולא הזכירו כלל ולפי מנהגנו גם מהרש"ל מודה דקטן בן ל' וגדול שוין: