מחצית השקל על אורח חיים תקכא:א

(ס"ק א) משילין. בגמ' משמע כו' והוא מדתנן ר"פ משילין. משילין פירות דרך ארובה בי"ט ואיבעי' להש"ס התם במסכת שבת תנן מפנין ד' או ה' קופות של תבן ושל תבואה בשבת מפני האורחים או מפני ביטול בה"מ. אי נימא דגם הכא לא הותר כ"א ד' או ה' קופות. או דלמא התם דליכא הפסד ממון. אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפי' טובא נמי כו' ולא איפשטא ומדקאמר אבל הכא דאיכא הפסד ממון משמע דפשט ליה דמתני' לא הותר כ"א היכי דאיכא הפסד ממון:

ואפי' לגמור כו' וכ"ד הרי"ף ורמב"ם כו' דלא כהרב"י דהתם מבעי' ליה עוד. התם תנן גבי מפנין כו' ובלבד שלא יגמר האוצר (ופירש"י ליטול הכל לגלות את הרצפה) דלמא אתי לאשווי בומות הכא מאי. דדלמא שבת דחמיר אבל י"ט דקיל אפי' לגמר שרי. א"ד מה התם דאיכא ביטול בה"מ אמרת אסור. כ"ש הכא וגם האי איבעי' ולא אפשט'. והקשה הרב"י על הרי"ף ורמב"ם שהעתיקו המשנה סתם משמע דאפי' טוב' שרי. וס"ל כיון דמילי דרבנן נינהו נקטינן האיבעי' לקולא א"כ ה"ל ג"כ להתיר אפי' לגמר דהא הוא ג"כ איבעי' דלא אפשט'. וע"ש מ"ש לחלק בין טובא ובין לגמר. ומ"א ס"ל דבאמת גם לגמר פסקו לקולא והיינו ג"כ מדכתבו המשנה סתמא משמע דבכל ענין שרי אפי' לגמר:וכ"מ דעת ש"ע דלא הזכיר איסור לגמר וא"א דלהרי"ף ורמב"ם אסור לגמר לא ה"ל לסתו' בש"ע ולהביא דעתם בפי' אע"כ חזר בו וס"ל דגם דעת הרי"ף ורמב"ם להתיר אפי' לגמר ולכן סתמו וכן הוא סתם בש"ע משמע דאפי' לגמר שרי: