מחצית השקל על אורח חיים תקיד:ה

ס"ק ה' להטות כו' ואע"ג דגרם כיבוי כו' ר"ל דנדון זה שניטל א' מחתיכות חלב הרחוקים מיקרי גרם כיבוי שגורם עי"ז שנוטל אחד מהחתיכות שיכבה יותר מהרה:

של"ד סעיף כ"ב דעושי' מחיצה שלא תעבור הדליקה. אפילו המחיצה היא כלים חדשים המלאי' מים וכשיגיע האש עד הכלים יתבקעו הכלים שאין יכולי' לקבל את האור ויצאו המים ויכבה האש מ"מ מותר דזה הוי גורם כיבוי וכתב רמ"א שם דהיינו דוקא כה"ג מפני הדלקה דהוי הפסד אבל בליכא הפסד גם גרם כיבוי אסור:

שרי אפילו להרא"ש כו'. דבמס' ביצה דף כ"ב ע"א תניא המסתפק מן שמן שבנר בשעה שהוא דולק חייב משום מכבה. והקשו התוספות הא המסתפק מן השמן אינו אלא גרם כיבוי שגורם שיכבה הנר יותר מהרה והא קי"ל דגרם כיבוי מותר. ותי' תוס' דמסתפק הוי מכבה ממש דמיד שנוטל מן השמן מכהה אור הנר ואינו מאיר כל כך כמו כשהיה בה שמן הרבה והרא"ש הקשה ע"ז אם כן הא דתנן בשבת דף ל' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שיטפטף כו' ואמרינן הטעם דגזרינן שמא יסתפק משמן שבפופרת כיון דאין השמן בנר עצמו לא אסיק אדעתיה דעביד איסורא. ובשפופרת אפילו מסתפק מן השמן אינו מכהה אור הנר דהא אפילו יקח מן שמן שבשפופרת מ"מ יטפטף מן הביצה לתוך הנר כמו שהיה. ואין בנר עצמה שמן מועט יותר ממה שהיה בו קודם שמסתפק ואפ"ה גזרינן שמא יסתפק וע"כ הטעם משום שגורם שיכבה מהר. ולא דמי לגרם כיבוי דהיינו עשיי' מחיצה בכלי חרס בפני הדלקה כנ"ל דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו הגורם את הכיבוי כשתגיע שם הדלקה אבל הכא השמן והפתילה שניהם גורמים הדלקה. והממעט מאחד מהן וממהר את הכיבוי חייב עכ"ל הרא"ש. ונ"מ בין התוס' והרא"ש דלהתוס' מותר לחתוך מנר של שעוה (ע"י האור באמצע הנר) אפילו בשעה שהוא דולק דכה"ג אינו מכהה אורו. ולהרא"ש אסור דעכ"פ גורם כיבוי מהרה ועושה הדבר בנר עצמו ולא חוצה וכמבואר המחלוקת בסעיף ג' (וע"ש במ"א פי' דברי הרא"ש) וע"ז כתב היש"ש דמותר ליטול אחד מחתיכות חלב הרחוקים. ל"מ לדעת התו' דשרי דהא כה"ג אינו מכהה אורו. ולא גרע מחותך מנר של שעוה דמותר לדעת התו' כנ"ל. אלא אפילו לדעת הרא"ש דאוסר בנר של שעוה מ"מ ליטול חתיכת חלב מודה דמותר. דדוקא בנר של שעוה שנוטל מגוף דבר הדולק דהא כל הנר חיבור א' משא"כ בחתיכת חלב דאינו נוטל מגוף דבר הדולק דהא אין להחתיכות חיבור זה לזה גם להרא"ש שרי. וכ' הט"ז בס"ק ד' הא דאסור להטות כדי להרחיק השמן מ"מ מותר להרחיק קצת השמן כדי שיהיה יוכל לאחוז הפתילה ולהוציאה קצת כדי שידלק אח"ז יותר יפה. ובספר א"ר ובספר ח"מ חולקים דעכ"פ בשעה שמרחיקה עביד איסורא ומה מהני מה שאחר כך יחזור השמן אל הפתילה וידלק יותר יפה. עוד הקיל הט"ז בס"ק ו' וז"ל אם רוצה להטות נר של שעוה או של חלב למטה קצת כדי שיתוך השעוה או החלב ושוב יחזירנו למעלה וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר מותר אפילו להרא"ש דע"י הטיה זו מבעיר טפי ורמי למרבה בפתילות שמתיר רמ"א בהגה. וגם בזה חלקו עליו בס' א"ר וס' ח"מ דדוקא במרבה בפתילות אע"ג שגורם שכבה מהרה מ"מ עכ"פ כל השמן נשרף משא"כ נדון של הט"ז שאותו שעוה או חלב ניתך ונוטף על הארץ קודם שהולך לאיבוד ואינו נשרף ויש לאסור ע"ש: