מחצית השקל על אורח חיים תקיג:ז

(ס"ק ז) דלחזות' כו' אע"פ שבא לתקן כו' דסוף מס' ביצה תנן האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה (הובא לעיל בש"ע סי' שצ"ז סעיף י"ב) העיסה כרגלי שתיהן. ואינם יכולים להוליך העיסה אלא למקום ששתי הנשים יכולות לילך דכל הדברים כרגלי הבעלים ופריך הש"ס וליבטל המים ומלח לגבי עיסה ותהיה העיסה כרגלי בעלת הקמח. ומשני ר' אשי משום דהוי דשיל"מ ולא בטיל. והקשו התוס' הא מין בשאינו מינו גם דשיל"מ בטל כמ"ש בי"ד סי' ק"ב. ותירצו בתחומין החמירו עוד תי' כיון דמים ומלח באים לתקן העיסה מיקרי מין במינו (וכ' ט"ז ופר"ח בי"ד דוקא לענין דשיל"מ מיקרי מין במינו היכא שבא לתקן ולא במקום אחר) ולכן כ' מ"א מדכתב המחבר דלחזותא וטעמא משמע דבעי' תרתי. אבל אם רק עביד לטעמא ואינו ניכר במראה בטל (ניהו הא לא קשיא הא קי"ל כל מירי דעביד לטעמא לא בטיל כבר כ' ש"כ בסי' צ"ח ס"ק כ"ח היכי דאין הטעם נרגש בטל וכ"כ הפר"ח)מ"מ צ"ל דהמחבר לא ס"ל כתי' שני דהתוס' הנ"ל אלא אפי' בא לתקן מיקרי אינו מינו ולכן אפי' דשיל"מ בטל ולכן בעי' תרתי חזותא וטעמא:

דברי מהרא"י דהיכי דבא לתקן מיקרי מב"מ:

וע"ש בש"ך דס"ל ומפרש כן דברי ש"ע שם דבחדא סגי או דעביד לחזותא או עביד לטעמא לא בטל ופר"ח חולק לענין חזותא כיון דהוא איבעיא דלא איפשטא בבבא קמא לכן. בדאורייתא דהיינו ביצה שנולדה בי"ט שאחר השבת אזלי' לחומרא דחזותא מלתא ובי"ט דעלמא דהוי דרבנן אמרינן חזותא לאו מלתא וע' בס' מנחת יעקב כלל ע"ד סק"ה:

אם אינה קלופה כו' אפי' ס' א"צ כו' וכ"פ הת"ח משמע מדברי מ"א דאפי' במקום שאין הפסד מותר ולא בעי' ס'. והרב"י הביא פה בשם הכל בו דביצה שאינה קלופה שנולדה בי"ט שנתבשלה עם התבשיל מותר התבשינ דמי' דביעי בעלמא כו'. וכ' ע"ז הרב"י דלהאומרים דטעם בטל אפי' בדשיל"מ לא הוצרך הכל בו לטעם דמי' דביעי בעלמא וכ' ת"ח כלל ע"ד דין ג' דנ"מ לטעם הכלבו אפי' ס' א"צ וכתב עוד אפי' למאן דחולק על הכלבו וס"ל אפי' באינה קלופה אוסרת. מכל מקום בי"ט דעלמא דאינו רק מדרבנן מודה דאינה קלופה אינה אוסרת ואפי' את"ל דחולק אפי' באיסור דרבנן מ"מ אנחנו יש לנו לסמוך עכ"פ. דבאיסור דרבנן דהיינו י"ט דעלמא בשאינה קלופה אינה אוסרת עכת"ד. ומשמע דאפי' במקום שאין הפסד יש להתיר כה"ג. אכן בי"ד סי' פ"ז סעיף ו' כתב רמ"א וז"ל וי"א דכל ביצים כו' ואוסרים אפי' אינן קלופים וכן יש לנהוג במקום שאין הפסד מרובה כו'. וע"ש בת"ח בספר מנחת יעקב. ומדברי מגן אברהם משמע דפסק כדעת ת"ח: