מחצית השקל על אורח חיים תקיג:טו

(ס"ק טו) אסור כו' ועבב"י שהרבה להקשות דאי' דף וי"ו ע"א אפרוח שנולד בי"ט רב אמר אסור מוקצ' היא. ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ע"י הלידה מתיר גם הלידה איסור מוקצה וקי"ל כרב וכ' התו' שם דבמוקצה כהאי אפי' ר"ש מודה והקשה הרב"י לפי מ"ש הטור דהלידה מקרי הכנה א"כ ל"ל לרב הטעם בנולד בי"ט דאסור משום מוקצה ת"ל משום איסור הכנ'. דהא רב א"ל דף ד' כרבה דא"ל הכנה. ועוד דשמואל ור"י דפליגי ניהו דס"ל דלית בזה משום מוקצה כנ"ל מ"מ יאסר משום הכנה דהיינו נגזר י"ט דעלמא אטו י"ט שאחר שבת (ועל קושיא שניה כתב ביש"ש דלק"מ דר"י מצינו להדיא דף ד' דל"ל הכנה ואפשר גם שמואל ל"ל הכנה) והאריך הרב"י בזה אבל זה עיקר קושייתו:

מותר מדאורייתא בו ביום אלא מדרבנן אסור משום מוקצה כמ"ש רב. אבל הכנה ליכא. דדוקא גבי ביצה דמאתמול גמרה לה השבת הכין לי"ט משא"כ באפרוח דל"ל מאתמול גמרה לה א"כ ליכא למגזר י"ט דעלמא אטו נולד בי"ט שאחר שבת. דהא גם בנולד בי"ט שאחר שבת גופיה אין איסורו כ"א מדרבנן:

ולא שייך למגזר כו' דשבת בי"ט כו' ור"ל דלפ"ז ע"כ קושית הרב"י דה"ל לרב לומר דגזרינן נולד בי"ט דעלמא אטו נולד בשבת שאחר י"ט. והיינו לפי מאי דס"ל השתא דנולד בשבת שאסור בי"ט שאחריו משום הכנה האי הכנה הוי דאוריית'. ועז"כ מ"א דכה"ג לא מחלף ול"ג:

והר"ן כתב כו' ר"ל לפ"ד הר"ן האי הכנה כשנולד בשבת לאסור בי"ט שאחריו ג"כ הוא מדרבנן וא"כ בלא"ה ל"ק קושית הרב"י וכמ"ש לבסוף. דז"ל הר"ן אהא דאמר רבא דף ד' הלכתא כרב בהני תלת כו' הלכך לדידן דא"ל הכנה דרבה. ביצה שנולדה בזה אסורה בזה (ר"ל בי"ט ושבת הסמוכים זה לזה) כו' וה"ה לאפרוח שנולד בי"ט שאסור לרב משום מוקצה כדאיתא לקמן אף בשבת שלאחריו אסור. דכל שאינו מכין לעצמו א"מ לשבת ואף לעגל שנולד בשבת). (דאי נולד בי"ט אין לאסור בשבת שאחריו משום הכנה. דבעגל י"ט לעצמו הכין. ואס נולד בי"ט מודה רב דמותר כדאיתא בגמרא שם והכי קי"ל לעיל סי' תצ"ח דעגל מוכן אגב אמו) אפשר להחמיר לאסרו בי"ט שאחריו כיון דבשבת עצמו אסור משום מוקצה מחמת איסור אינו מכין לי"ט. אלא שיש חולקים בזה. כיון דאלו א"ל חולה בתוך ביתו חזי אפי' לבריא באומצא (ואי צריך שיהי' חולה מע"ש לדידן דקי"ל כר"ש בשבת תליא במחלוקת שכתב הרב"י ר"ס שי"ח ודעת הר"ן דאפי' לר"ש בעי' שיהי' חולה מבע"י דאל"כ אסור לבריא משוס מוקצה) אפי' בי"ט שרי אבל עגל שנולד בי"ט הדבר ברור שמותר בשבת. דהואיל ושרי בי"ט נמצא י"ט לעצמו הכין וממילא הותר לשבת עכ"ל הר"ן משמע דעת הי"ח להתיר אפי' אין לו חולה. כיון דמשכחת לה אלו ה"ל חולה דאז גם לדידיה מותר שפיר מיקרי שבת הכין לעצמו. ועד כאן לא נחלקו הי"ח אלא בעגל שנולד בשבת דלית ביה איסור מוקצה מצד עצמו דמוכן אגב אמו כנ"ל אלא מוקצה מ' איסור שחיטה ולזה מהני סברתם כיון דאלו ה"ל חולי כו' משא"כ באפרוח שנולד בי"ט אסור בשבת שאחריו אפי' להי"ח הנ"ל. וכן מוכח לשון הר"ן שכתב וי"ח בזה ר"ל בעגל אבל באפרוח מודים דאפי' ה"ל חולה דמותר לחולה מ"מ לבריא אסור משום מוקצה מ' עצמו ואפילו היה דעתו עליו מאתמול לא מהני לדבר שלא היה בעולם. וא"כ גם באפרוח הנולד בשבת אע"ג דלכ"ע אסור בי"ט שלאחריו אפי' להי"ח כנ"ל. מ"מ היינו מדרבנן דהא אפילו ה"ל חולה מ"מ היה אסור לבריא משום מוקצה מ' עצמו לרב ולא הכין לעצמו. לכן גם בי"ט שאחריו אסור. אבל לולי איסור מוקצה מ' עצמו דס"ל לרב הוי מיקרי שבת הכין לעצמו אי ה"ל חולה כמו בעגל. וכיון דמוקצה דרבנן. א"כ אין זה הכנה לי"ט כ"א מדרבנן דמדאורייתא שבת לעצמו הכין ולכן סיים מ"א א"כ לק"מ דהיא גופה גזרה כו' ר"ל דאין אסורו כ"א מדרבנן. אלא דאכתי צ"ב למה הוצרך לומר דהוי גזרה לגזרה. הא בלא"ה לק"מ דה"ל לרב לו' הטעם משום הכנה. הא אי לאו דרב אמר דאית ביה משום מוקצה לא הוי הכנה כלל די"ל דשבת לעצמו הכין אלו ה"ל חולה כנ"ל. דז"א דאכתי לולי דהוי גזרה לגזרה הוי שפיר מקשה הרב"י. דניהו דשמואל ור"י חולקים על רב. משום הואיל ומתיר עצמו בשחיטה לא נחלקו אלא בנולד בי"ט. דאז א"ל הואיל ומ"ע בשחיטה אבל בנולד בשבת דל"ל הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דהא היום אסור לשוחטו. ומאי דמתיר עצמו בשחיטה למחר ביום א' לא נימא דמתיר איסור מוקצה בשבת גם ל"ל הואיל ומ"ע בשחיטה לחולה. דהא אפי' קודם שחיטה מותר לחולה אם א"א בענין אחר אם כן באפרוח שנולד בשבת מודו שמואל ור"י דאסור משום מוקצה מצד עצמו. א"כ קשיא להרב"י למה הוצרך רב לאסור אפרוח שנולד בי"ט משום מוקצה גרוע דהא לשמואל ור"י ליכא בזה מוקצה הואיל ומתיר א"ע בשחיטה. לימא הטעם משום הכנה דגזרינן אטו נולדה בשבת שלפני י"ט דליל שבת לעצמו הכין אפי' לשמואל ור"י משום מוקצה מ' עצמו דבשבת גם שמואל ור"י מודים כנ"ל. לכן הוצרך מ"א לומר דהוי גזרה לגזרה:

דאפרוח ל"ח הכנה כמ"ש הרא"ש גבי עגל כו' כלשון הזה כתב גם היש"ש וע"כ הלשון לאו דוקא. דבעגל כתב הרא"ש הטעם דהלידה ל"ח הכנה וז"ל דוקא לידת ביצה חשיב הכנה משום דע"י הלידה הוכנה לגדל אפרוחים דאלו נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים וגם טובה יותר לאכילה. אבל ולד טוב הוא לאכילה. וראוי לכל דבר אם נמצא) במעי אמו כמו אחר הלידה עכ"ל הרא"ש. והא סברא זו לא שייכה באפרוח. אלא דגבי אפרוח כתב יש"ש גופיה הטעם וז"ל בוודאי יציאת האפרוח לא מיקרי הכנה מעליותא מאחר דהיה בעולם. ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל דבא מן המחובר ועכשיו נתלשו והוי הכנה ממש עכ"ל יש"ש. וא"כ ע"כ צ"ל מ"ש כמ"ש הרא"ש גבי עגל אבל לא מטעמיה ור"ל כמ"ש הרא"ש גבי עגל דאין כל הלידות חשיב הכנה: