מחצית השקל על אורח חיים תקיג:יג

(ס"ק יג) שמא כו' בת"ה הגרס' שמא כו' כצ"ל:

ביום א' בהשכמה ר"ל קודם ע"ה כמ"ש בס"ק ט'. דאל"כ א"ל שמא נולדה היום אחר ע"ה. אבל אם בא קודם ע"ה ליכא לספוקי שמא נולדה היום כ"א או שנולדה בליל י"ט או בשבת. בזה נאמן שנולד מע"ש דהא אפי' נולדה בשבת ליכא כ"א איסור דרבנן. וא"כ נאמן במסל"ת. וגם אין לחוש שמא נולדה בליל יו"ט והיינו דלמא ספנ' מארעא דיולדת בלילה חדא דאפי' ספנא מארעא רובן יולדת ביום ואע"ג דבדשיל"מ לא מהני רוב כמ"ש בס"ק זה. מ"מ הא אין זה כ"א מדרבנן וכמ"ש למטה והא בדרבנן נאמן במסל"ת. ועוד הכא עדיף דאיכ' תרי רובא. רוב הנ"ל. ועוד דרוב הביצים שמביאים למכור הם מאותן דאיכא זכר בהדה דאינה יולדת בלילה. וכ"כ היש"ש:

שאינו עושה מעשה. ר"ל ראיית מהרי"ו ממאי דקי"ל בי"ד סי' קי"ח היכי דשל גוי הוא טוב כשל ישראל ל"ח שהגוי החליף בשלו כיון דאין הגוי נהנ' בחליפין. אא"כ נחוש שעשה להכשיל לישראל. זה לא חיישי'. י"ל דהיינו דוקא לעשות מעשה ל"ח שעשה להכשיל כיון שאין נהנה. אבל לומר דבר שקר אפשר שהוא אומר אפי' אינו נהנ' רק להכשיל לישראל:

מ"מ נ"ל להתיר מטעם אחר דרוב כו' וניהו דלא שרי מטעם רוב'. משום דהוי דשיל"מ וכמו דקי"ל דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל אע"ג דאיכ' רוב' דהתירא ה"ה דלא אזלי בתר רוב' בדשיל"מ. ואע"ג שיש לחלק ודוקא בתערובות דאתחזיק אסורא לא מהני רובא אבל הכא לא איתחזיק אסורא. מ"מ מסבר' לא אזלי' בתר רוב' וכ"כ הר"ן. וצ"ל הא דמתירי' בלא בדק מעי"ט ונמצ קודם ע"ה ביצים אפי' ליכא זכר בהדה. משום דאפי' ספנא מארע' רובן יולדת ביום והא בדשיל"מ לא אזלינן בתר רובא ע"כ צ"ל דהאי רוב' דספנ' מארע גם כן אינה יולדת אלא ביום עדיף ומעוט' דמעוט' שיולדת בלילה אפי' ספנא מארע' כה"ג אפי' בדשיל"מ אזלינן בתר רוב'. ואעפ"כ אם בדק מעי"ט אסור בספנ' מארע' ולא תלינן ביצא' רובה וחזרה דזה לא שכיח כלל ועדיף לתלות שנולדה בלילה אע"ג דהוי מעוט' דמעוט'. כמו דבר המתכבד כו' בגמרא דב"מ פ"ב דף כ"ה ע"ב תנן אם היה משכיר ביתו לאחרים המוצא דבר תוך הבית ה"ה של המוצא. והקשה הש"ס נימא דאזלינן בתר בתר' ויהי' של הדר בתוכו עכשיו מי לא תנן המוצא מעות בירושלים ברגל הכל מעשר דרוב עולי רגלים מביאים מעות מעשר שיש להן כדי לאכלן בירושלים. ובשאר ימות השנה חולין. ואמרי' מ"ט ברגל הוי מעשד נימא מלפני הרגל נפלו שם דהוי חולין. א"ר שמעי' הואיל ושוקי ירושלים עשוים להתכבד בכל יום משום טיט. א"כ מה שנפל קודם הרגל מצאו מכבדי שוק. א"כ הכא נמי נימא קמאי אזלי דכל מי שדר בבית כשיוצא משם לדיר' אחרת מחפש כל זוויות הבית ומצא מה שהוא שלו ושנאבד. ואם כן אם מצא עכשיו מעות וודאי של הדר בו מכשיו ע"ש מה שתי' הש"ס. הרי אפי' לענין ממון להוציא מיד המוצא אמרינן כיון דמתכבד אזלינן בתר בתרא. ע"כ מן התורה ולא מצד חומרא וכן מוכח בפסחים דף זיי"ן לענין חמץ ומצה ע"ש. וכיון שהוא דאוריית' אין הגוי נאמן במסל"ת בי"ט שאחר שבת:

אך נ"ל כו' ומביאים הרבה בבת אחת. וודאי הרוב לא נולדו היום ול"ל שכבר אכלו מה שנולד לפני י"ט. שפיר י"ל דאזלינן בתר רוב'. אלא שהרב"י הביא בשם הר"ן שכתב היכי אזלילן בתר רוב' דוקא אם הגוי מביא לבית ישראל אבל לילך לבית הגוי לקנות לא מהני רובא. דשם הוי מקום קביעותו וכל קבוע כמחצה על מחצ':

אך מצאתי בס' שטה מקובצת שכ' בשם הריטב"א שכת' בשם רבו ז"ל נכרי ששלח ביצים לישראל וא"י אם נולדו מאתמול או היום מותרין דאזלינן בתר רובא. ורובן הם מן הימים שעברו וכל דפריש מרוב' פריש (משמע אפי' אין הגוי מסל"ת) ולא עוד אלא אפי' הלך שם ישראל ולקחן מביתו לא אמרינן כדאמרינן בכתובות דף ט"ו דהיכי דאזלי לגבייהו הוי מחצה ע"מ משום קבוע. דהתם אתחזיק וודאי חד פסולה אבל הכא לא אתחזיק בבית הגוי ביצה שנולדה היום כו' וכן היה הרב מורה הלכה למעשה אבל הרשב"א אינו סובר כן עכ"ל: