מחצית השקל על אורח חיים תקי:ו

(ס"ק ו) בגחלת כו' ואין זה צורך א"נ. ר"ל דאפשר לאכלו בלי מיתוק גחלת:

אע"ג שאפשר לצלותו בשפוד. ואז לא יהיה מכבה. ואם כן מה שצילהו על גחלת ומכבה אין זה צורך אוכל נפש:

שסופו מבעיר. ר"ל אף ע"ג שתחלה כשמניח הבשר ע"ג גחלים מכבה הגחלים מ"מ סופן מבעירים הגחלים מצד עצמן ואין ע"ז שם מכבה:

והבערה נמי ליכא שצולהו במדורה כו':

וכן העתיק הב"ח. אולם לא הבנתי דבריהם דמ"ש והבערה נמי לא הוי ע"כ אין כוונתם מה שסופו מבעיר אחר הכיבוי. ע"ז כתב הר"ן וכן במלחמות כיון שאין כאן כיבוי גם הבערה ליכא. דה"ל כאלו לא נכבה מעולם. וגם ע"ז לא מהני מ"ש שהמדורה נעשה לצורך בישול אלא ע"כ נתכוין בתחלת הבערה קודם שהניח הבשר עליהן ולזה כ' דמיירי שעשה המדורה לצורך בישול. ואני לא הבנתי למה לא יהיה מותר לעשות מדורה לצורך לצלות ע"ג גחלים דהא אוכל נפש ממש הוי ומה לי שעושה מדורה לצורך בישול או לצורך צלייה. וע"כ לא כתבו דלא הוי צורך א"נ. אלא משום שיכול לצלותו בשפוד והא גם אם היה צולהו בשפוד היה צריך לעשות מדורה אלא דס"ד דאסור לצלות ע"ג גחלים משום דמכבה והאי כיבוי אינו צורך א"נ דהא יכול לצלות בשפוד. וע"ז משני הש"ס דאינו מכבה כיון דסופו. מבעיר. ואי דע"י שצילהו על גחלים צריך להוסיף הבערה יתירה מאלו היה צולהו בשפוד. דהיינו מה שסופו להבעיר אחר הכביה. לזה כ' הרמב"ן ור"ן כיון דכיבוי אין כאן גם הבערה אין כאן כנ"ל. אבל לאסור לעשות מדורה לכתחלה לצורך לצלות ע"ג גחלים לא ידעתי טעם ומ"ש בשם רמב"ן דמיירי במדורה שעשה לצורך בישול. לא על בשרא אגומרי כ' כן כי אם על עישון פירות המוזכר בסי' תקי"א סעיף ד'. ובא לדחות פי' בעל המאור שהיה גורס כגרסת רש"י דמשני הש"ס על קו' מ"ש מבשר' אגומרי. ומשני התם לא אפשר ר"ל בבשרא אגומרי לא אפשר כי הוא המובחר שבצלי והוי כאלו א"א בענין אחר. והוי צורך א"נ. משא"כ במיתוק חרדל אפשר. ר"ל אפשר בלי מיתוק וא"כ ס"ל לבעל המאור דבשרא אגומרי הוי צורך א"נ וזה בא הרמב"ן לדחות דע"כ בשרא אגומרי גם כן לא מיקרי צורך א"נ ממש דאפשר לצלותו בשפוד אלא דהיתר ע"ב גחלים דאין כאן כיבוי וכגירסת הרי"ף. וא' מראיית הרמב"ן מדאמרינן בביצה דף כ"ב ע"ב לעשן פירות רב אמר אסור מפני שמכבה וסופו מבעיר ואיכא שני מלאכות וס"ל דלא מיקרי א"נ ושמואל אמר מותר דהוי א"נ. א"ר יודא ע"ג גחלת אסור. על גבי חרס מותר. דע"ג חרס ליכא כיבוי והבערת את הבשמים ליכא דהוי הבערה כלאחר יד וליכא כ"א איסורא דרבנן. רבא אמר אפילו ע"ג גחלת נמי מותר מידי דהוי אבשר' אגומרי דג"כ מכבה ומבעיר ומוליד ריח ואפ"ה שרי. ומוה הוכיח הרמב"ן דע"כ בשרא אגומרי לא הוי צורך אוכל נפש דאפשר לצלותו בשפוד כנ"ל. וז"ל בסוף דבריו ועוד כי דייקת לא ה"ל למימר אפילו ע"ג גחלת מותר. דהא מאן דאוסר ע"ג גחלת ושרי ע"ג חרס ודאי לא שרי למיעבד ליה מדורה בפני עצמו דהא סבר דלאו א"נ ולא צורך א"נ הוי. וכיון שכן. רבא דאוסיף למשרי משום אוכל נפש לא מבע"ל למימר אפילו ע"ג גחלת מותר. דמשמע דהתירו דרבא ע"ג גחלת מעין התירו דר' יהודה ע"ג חרס שלא לעשות לו מדורה בפני עצמו אלא הוי ליה לו' רבא אמר צורך אוכל נפש הוא כו' אלא ודאי ה"ק אף על פי שאין זה צורך אוכל נפש ממש. מותר להניח ע"ג אש הדולק לקדרה לפי שאין כאן כיבוי שסופו מבעיר וכיון שכיבוי אין כאן הבערה אין כאן כו' מידי דהוי אבשר' אגומרי דכלהו איתנהו ביה ושרי אף על גב דלאו א"נ הוא כו' עכ"ל. מזה הוכיח דלא כבעל המאור דע"כ בשר' אגומרי לאו צורך א"נ הוא דאל"כ מאי ראיה מייתי רבא להתיר עישון פירות ע"ג גחלים מבשר' אגומרי. שאני בשר' אגומרי דהוי צורך אוכל נפש משא"כ עישון פירות דלא הוי צורך א"נ ומה"ט אסור לעשות מדורה בפני עצמה לצורך עישון פירות כנ"ל א"ו דגם בבשר' אגומרי לא הוי צורך א"נ ממש. דאפשר לתלותו בשפוד וכנ"ל הרי דהרמב"ן לא אסר לעשות מדורה בפ"ע כ"א בעישון פירות אבל בבשר' אגומרי לא מצינו לרמב"ן מידי. ומסברא דודאי מותר לעשות מדורה לצורך בשר' אגומרי כנ"ל:

וכ' הב"ח כו'. דהא סתם מתני' כו' ולא חלקו המשנה דאם הי' טרוד מעי"ט דא"צ לשנות בדיכת מלח. אע"כ כיון דאינו מפיג טעם וכל הקדרות צריכות מלח היה לו לעשות מעי"ט ואפילו היה טרוד מעי"ט לא חלקו חכמים:

ואפשר דה"נ קאמר כו' ואף על גב דבמלח אפילו לא היה טרוד בעי"ט מותר לדוך בי"ט ע"י שינוי צ"ל דהכא בחרדל גרע ממלח אולם לא ידעתי על מה העתיק דברי הב"ח דהא הב"ח לא התיר אלא לפי' רש"י דס"ל הטעם דה"ל לעשות מעיו"ט לכן בהיה טרוד מעי"ט מותר. וכתב הב"ח גופיה דלדעת בעל המאור שכ' הטעם לאסור משום דאפשר בלי מיתוק וכמ"ש לעיל אפילו היה טרוד אסור וסיים ולכן יש להחמיר. וכ' לדעת הרי"ף דהטעם משום דמכבה ולא הוי לצורך א"נ. ג"כ ראוי לאסור אפילו היה טרוד מעי"ט. ואפשר מ"א אזיל לשיטתיה לעיל סי' תק"ז ס"ק ט' שכתב דהרב"י ס"ל כפירש"י ע"ש. אולם בסי' תקי"א ס"ק י' העתיק על דברי ש"ע שטת הרי"ף ע"ש: