מחצית השקל על אורח חיים תקי:ב

(ס"ק ב) אם כו' קשה מאי קמ"ל כו' דלפי מובן הפשוט ולפי גרסתינו רמ"א בא להחמיר והתנה דבעינן דוקא שרוצה לאכלו בו ביום אבל לצורך מחר אסור וע"ז הקשה מ"א פשיטא:

לכן נ"ל דצ"ל אפילו כו' ואם כן אתי רמ"א להקל:

דלא כרשב"א. דהמ"מ בפ"ג מהל' י"ט כ' בשם הרשב"א הטעם שאסרו בי"ט בנפה וכברה מפני שיש בענין זה בשבת חיוב חטאת לא רצו להתירה בי"ט וכ' וז"ל ומתוך הטעם הזה יצא לו שכל מה שיש בשבת חיוב חטאת כגון בורר שלא לאכול לאלתר אלא להניח לבו ביום אפילו ביו"ט אסור. והוא נחלק עליו ואומר שאין חילוק בי"ט בין בורר לאלתר לבורר לבו ביום. ודינו כאופה ומבשל שמותר בכל ענין עכ"ל וכ"פ רמ"א פה דלא כרשב"א. ומה שאסרו בנפה וכברה פירש"י דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר. שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה עכ"ל:

ועסי' תק"ו ס"ב דרמ"א הביא שם בשם הרשב"א דמותר ליטול בידו צרור מן הקמח אע"ג דהוי בורר. וצ"ל דרשב"א לשיטתיה דמיירי דצריך לקמח לאלתר אבל למאי דפסק רמ"א פה דלא כרשב"א א"כ גם בצרור לעיל מותר אפילו צריך לו בו ביום ולא לאלתר מ"מ מותר: