מחצית השקל על אורח חיים תקי:טז

(ס"ק טז) יפרוס כו'. ומיירי ביין כו' משום דאיכא בסחיטה תרתי איסורי חדא משום דש וחדא משום מלבן. ובנידון דהכא דהמשקין הנסחטים הולכים לאיבוד ליכא משום דש וכמ"ש מ"א סי' ש"ך ס"ק כ"ג. ואע"ג שכתב מ"א בשם הר"ן דמ"מ מדרבנן אסור משום דש היינו בסוחט ודאי אבל לא גזרינן שמא יסחוט כיון דאין הסחיטה אלא איסור דרבנן. אלא דמ"מ אסור משום מלבן לכן כתב דמיירי ביין דליכא משום מלבן:

ואע"ג שמשמע בר"ן כו'. עי' בב"י ס"ס ש"כ הביא דברי הר"ן בארוכה. ועיין בט"ז ס"ס ש"כ דמחלק בין יין לבן ליין אדום. דבגד העשוי לפרוס עליו אפי' במים שרי. דלמה ניחוש שיסחוט כיון דאין מקפיד על הבגד משום משקין הבלועים דהא עשוי לכך ואע"ג דקי"ל דבנתינת מים על הבגד אפי' אינו סוחטן חייב דשרייתו זהו כיבוסו כבר כתב מ"א סי' שי"ט ס"ק י"א דלא אמרינן שרייתו זו היא כיבוסו אלא בבגד המלוכלך אבל לא בבגד נקי. וכיון דפורסו על המשקין מסתמא הוא נקי. וא"כ לדעת המחמירים בסי' ש"ב סעיף ט' דאפילו בבגד נקי אמרינן שרייתו זהו כיבוסו גם בעשוי לכך יש לאסור במים:

אמרינן בגמ' נכסי' כו'. ר"פ המביא שאל ר"ח ב"ר לר"א הני נשי דמליין בי"ט מיא ולא משכין בשום דבר ולמה לא מחינן להו. והשיבו דא"א לשנות בשום דבר כמבואר שם. וע"ז שאל הא אפשר לשנויי נכסי' בנכתמ' פירש"י כיסוי של עץ העשוי לכדים ומשני זימנין דנפל ואתי לאתויי:

וצ"ע למה השמיטוהו הפוסקים. ר"ל דאסור לכסות הכד בכיסוי משום זימנין דנפל כו':

דעכשיו דא"צ כיסוי כו' דהא משום נפל ואתי לאתויי ל"ח דההוצאה מותרת בי"ט אלא משום דלמא מפסק ואתי לקושרו להא ל"ח אלא אם היה חייב לכסות משום שינוי. אז א"ל שמא יקשרנו כשיפסוק שלא יפול הכיסוי מן הכד. והכיסוי צריך להיות על הכד. אבל לדידן דמצד הדין א"צ כיסוי אף אם ירצה לכסותו ל"ל שמא יפסק ויקשרנו דלמה יקשרנו הלא מותר למלאות אפי' בלי כיסוי: