מחצית השקל על אורח חיים נא:ז

(ס"ק ז) ואומרים כו' שנזכה כו' ר"ל דכוונת אמירתינו פסוק ואנחנו נברך כו' הוא תפלה שיתקיים בנו הבטחתו שנזכה לעה"ב ונברך יה מעתה ועד עולם:

לכן כ' דא"ל במנח'. קיצר בתשו' והכי איתא התם דבמנחה לא היה צריך לסיים בפסוק ואנחנו נברך כו' כיון דלא שייך לשלשולי הללויה כו' דהא אינו אומר במנחה שום מזמורי' של הללויה (ובשחרית הטעם כיון שאחר אשרי אומרים מזמורים שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה מסיים גם אשרי בפסוק שמסיים הללויה) אעפ"כ היה אומר גם במנחה אחר אשרי פ' ואנחנו נברך כיון שהיה אומר קודם תהלה לדוד פ' אשרי כו' המסיים עוד יהללוך סלה א"כ התחיל בל' תהלה לכן היה מסיים בפ' ואנחנו נברך כדי לסיים בל' תהלה אבל בשחרית קודם למנצח לא היה מסיים באותו תהלה לדוד בפ' ואנחנו נברך דהוא לא היה מתחיל קודם תהלה לדוד בפ' אשרי כ"א במנחה כמ"ש מ"א אחר זה דהטעם דמוסיפים פ' אשרי הוא משום דצריכים לשהות שעה א' קודם שיתחיל להתפלל לכן ראו חז"ל לתקן לומ' פ' א' והוא שיעור השהיה וכיון דמפ' אשרי יושבי ביתך כו' דרשי' האי דרשא שצריכים לשהות שעה א' לכן תקנו לומ' אשרי קודם תהלה לדוד משא"כ בשחרית שתהל' לדוד הוא באמצע זמירות דל"ש טעם זה לא הי' אומרם וא"כ ה"ה קודם למנצח ג"כ לא היה אומר קודם תהלה לדוד פ' אשרי ג"כ מטעם הנ"ל דהוא באמצע התפלה ולכך לא היה מסיים גם פסוק ואנחנו נברך דקודם למנצח ליכא טעמא לשלשולי הללויה בתר הללויה ולא טעם כיון שהתחיל בלשון תהלה כנ"ל דהא לא התחיל בל' תהלה דהא לא היה אומר תחלה פ' אשרי וע"ש עוד שנוי'. אבל המנהג כמ"ש דהטעם באמירת ואנחנו נברך כמ"ש הכל בו שזה שייך כל פעם שאומרו וגם אשרי אנו אומרים כל פעם משום לא פלוג:

מי כמוך תנינא ר"ל שבשירה והיינו ד' מי כמוך שנאמרה על הים ופסל מיכה עבר עמהם בים ואם היה אומר הכ"ף רפוי' היה נראה כחירוף ח"ו כאלו אומר מיכה והוא סמוך לשם אבל מי כמוך קמא דהיינו מי כמוך באלים אף שנא' בים מ"מ כיון דאינו סמוך לשם דהא תיבת באלים מפסיק לית לן בה וכן כל עצמותי כו' מי כמוך אף שהוא סמוך לשם מ"מ כיון דלא נא' פסוק זה בים ל"ל בה וראוי לאומרה כדינא בכ"ף רפוי' כיון שבא אחר אותיות אהו"י:

הגימ"ל דגושה דרפוי' נראה כאלו הוא לשון מגואל ומתועב וגם כ' ט"ז ידמו כאבן יאמר הכ"ף דגושה שלא יראה ידמוך: