מחצית השקל על אורח חיים תקט:טו

(ס"ק טו) ומותר כו' שאנו מסיקים כו'. ר"ל מן המנהג הזה הביא מרדכי ראיה לדבריו דמותר לטלטל מוקצה כו':

ע"ג אפר שהוסק בי"ט. ר"ל אפי' נצטנן דהוי נולד וכדלעיל סי תצ"ח סעיף ט"ו:

לכסות באפר כו' דהא קי"ל בסי'. תצ"ח דאסור לשחוט אם אין לו אפר שהוסק מעי"ט:

ופירות שנתלשו בי"ט. ר"ל אפילו במקום דלא שייך גזירה שמא יעלה ויתלוש וכמו שכתבו התוס' דף ג' ע"א כמ"ש לעיל תק"ז ס"ק ד':

ואין אסורים אלא משום מוקצה:

דאטו פשטיד"א כו'. רצה לומר דהמרדכי התיר לצורך פשטיד"א. ורש"ל אוסר דגים לפי שאין בהם צורך כ"כ:

וע"ק כו' כדי לאכול הפירות. והוא דבביצה דף ל"א ע"ב תנן בית שהוא מלא פירו' ונפחת בי"ט נופל פירות ממקום הפחת. רמ"א פוחת לכתחלה ונוטל. ופריך לר"מ והא בפחיתתו סתר אהלא ומשני באוירא דלבנ' דהיינו לבנים שסדורים זה ע"ג זה ואין ביניהם טיט. דלא הוי סתיר' אהל. ופריך והא מוקצה הם. ומשני ר"ז בי"ט אמרו ולא בשבת. ופי' התוס' וז"ל דהתירו מוקצה משום אוכל נפש. אבל לא בשבת. מכאן ראיה לריצב"א שפי' לעיל דטלטול מוקצה התירו בי"ט משום אוכל נפש עכ"ל. הרי דהתירו טלטול מוקצה משום אכילת פירות. ומהרש"ל כתב להיפך:

דאסור להסיק בעצים כו' אפי' היכי דלא שייך גזר' שמא יעלה ויתלוש מכל מקום אסירי משום נולד ועיין במ"א סעיף קטן ד'. אע"כ צ"ל כמו שכתב מ"א דדוק' טלטול מוקצה הותר לצורך אוכל נפש. כגון לסלק מהכיר' אפר שהוסק בי"ט. כדי שיהי' לו מקום פנוי לצלות או לאפות באותו מקום. אבל אסור לאכול מוקצה אפי' היכי דאיכא משום שמחת י"ט. וכן אסור להשתמש במוקצה דזה הוי כאכילה כיון דנהנה מגוף המוקצה:

אבל לכתחלה כו' עיין במ"א סי' תק"ז סעיף קטן ג' ובמ"ש שם:

היינו לפי שהוא כלי. ר"ל ל"מ למ"ד. דעלי הוי כלי שמלאכתו לאיסור ולא מוקצה מ' חסרון כיס ודאי א"ש דהא קי"ל כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו או מקומו כמו שכתב סי' ש"ח. אלא אפי' למ"ד דעלי הוי מוקצה מ' חסרון כיס. מכל מקום דעכ"פ שם כלי עליו הוי מוקצה קל והואר משום שמחת יום טוב לקצב עליו בשר. מה שאין כן מוקצה דאין תורת כלי עליו דהוי מוקצה חמיר לא הותר משום א"נ:

ומ"ש המרדכי שמותר לכסות כו' דהיינו שמשתמש במוקצה. והא כה"ג כתב מ"א דאסור. ששוב אינו מוקצה. דאין מוקצה לחצי שבת:

אלא שמביא ראיה כו' רצה לו' דלא תיקשי אי מיירי ששוב נתחמם ואינו מוקצה. אם כן איך מביא המרדכי ראי' מהמנהג דמותר לטלטל מוקצה לצורך א"נ. מתחלה כשהוא צונן. דאז הוי מוקצה אלא דאז אינו משתמש במוקצ' ואם כן דברי המרדכי לצדדים אמורים מ"ש תחלה שאנו מסיקים ע"ג אפר כו' מיירי באפר צונן. ומ"ש אחר זה ומטלטלין כו' לכסות כו' הא לאחר שנתחמם האפר:

רק לאפות הפשטיד"א. רוצה לומר מסלקי שיהי' לו מקום פנוי לאפות שם הפשטיד"א: