מחצית השקל על אורח חיים תקט:יב

(ס"ק יב) ללבן כו' ול"נ כו' שא"א לעשותו כו' ר"ל בדברי רא"פ שהביא בד"מ כ' וז"ל ונראה דכ"ש שפוד שצלו בו ביום כבד או בשר שאינו מלוח כו' כמו בהכשר שרפ"א (והוא כלי ברזל שאפו בו פלאד"ן המוזכר פה בש"ע) וכיון דמיירי שצלו בו בי"ט כבד כו' הלא לא היה אפשר להכשירו מעי"ט:

אפי' היה אפשר כו' ר"ל ניהו באותו נדון שכ' רא"פ בלא"ה מותר כמ"ש ד"מ. אבל מ"מ נ"מ לטעס רא"פ מותר אפילו צלו בו מעי"ט דהיה אפשר להכשירו מעי"ט מ"מ מותר ללבנו בי"ט:

כיון שמדינא אין צריך ליבון דאמרינן גם בשפוד כבולעו כך פולטו או נורא מישב שייב ולא בלע שפוד כלל:

ל"ח תיקון כמו כלי כו' וזה ג"כ כוונת רא"פ שאינו נרא' שום תיקון כיון דמדינא אין צריך הכשר ומ"ש רא"פ כמו בהכשר שרפ"א הא בהכשר שרפ"א הטעם כיון דגם בלי הכשר צריך להרתיח השרפ"א כ"כ כדי לאפות אינו נראה שמכשירו אלא מרתיחו כדי לאפות ובשפוד הטעם כיון דההכשר אינו אלא לחומרא צ"ל דגם בשרפ"א ניהו דגם בלי הכשר צריך להרתיחו כל כך ואינו נראה שמכוין להכשיר. מכל מקום הוא גופיה ידע שמכוין להכשיר. מכל מקום מותר וצ"ל כיון דאינו מרתיחו יותר ממה שצריך לאפות. לא הוי תיקון גמור. ה"ה דיש להתי' בשפוד שג"כ אינו תיקון גמור כיון דלא הוי אלא חומרא כן יש לדחוק:

כמו כלי שנטמא בולד הטומאה. ר"ל אף על גב דקי"ל כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילים בי"ט ולחד מ"ד הטעם משום מתקן. מכל מקום כלי שנטמ' בולד הטומאה כיון דטומאתו אינו אלא מדרבנן דמן התורה אין כלי מקבל טומא' אלא מאב הטומאה. לכן מותר להטבילו בי"ט דאינו תיקון גמור. וכדאי' בביצה דף י"ח ע"א. ועיין מ"ש סי' שכ"ג. אפשר נתכוין למ"ש מ"א שם בשם מ"מ די"א לטבול כלי חדש בשבת אפילו למ"ד טבילת כלי חדש אינו אלא מדרבנן. ודומה לכלי שנטמא בולד הטומאה. מכל מקום כלי חדש אסור דגרע מנטמא בולד. דבולד הטומא יש עוד סברא דאינו תיקון גמור. דגם קודם טבילה ראוי להשתמש בו דברי' טמאים משא"כ כלי חדש קודם טבילה לא חזי לשום דבר ע"ש. א"כ ה"ה לאותן האוסרים שם יש לאסור גם בשפוד דהא גם בשפוד קודם ההכשר אינו ראוי לשום דבר וגרע מנטמ' בולד: