מחצית השקל על אורח חיים תקו:ג

(ס"ק ג) יש מחמירים כו' אבל השונה כו' שהרי נרא' כו' ולכן התיר המחבר וגם היש מחמירים מודים דאם נפל בו צרור דמותר לרקדו שנית. דדוקא אם נוטלו בידו איכא דרך ברירה אבל ע"י ששונה לאו דרך ברירה היא. וגם משום הרקדה ליכא דהא הכל יוצא דהא אין שם סובין ואע"ג דנשאר הצרור בנפה כיון דליכא סובין אין זה הרקדה ומותר אפי' בלי שינוי אע"ג דאי אין בו צרור ומרקדו שנית צריך עכ"פ שינוי כי כן כ' הרב"י דצריך שינוי. צ"ל דבאין בו צרור אע"ג דאין בו סובין מ"מ כיון דנתכוין להרקדת הקמח נראה כהרקדה וצריך שינוי. משא"כ כשיש בו צרור ואין כוונתו כי אם ליקח הצרור אינו נרא' כהרקדה:

וא"כ בקמח שלנו כו' ר"ל לטעם זה דלכך הרקדה שניה שריא כיון דכבר נרקד ואין שם סובין א"כ לדידן דכבר נרקד ברחיים (ר"ל ע"י הכלי שקורין בייטל) אפי' פעם א' מותר. דגם בפעם א' נקרא פעם שני. ועכ"פ שינוי בעי וכמ"ש בש"ע אי ליכא בו צרור. אולם לפמ"ש הב"ח דבטעם שני לא הותר ההרקדה אלא בכברה הראשונה אבל בכברה אחרת שמוציאה הקמח וקולטת הסולת אסור דהוי כתחלת הרקדה דמה לי תחלת ההרקד' שמוציא הסובין ומה לי הרקדה שניה שמוציאה את הקמח (וא"כ ה"ה אם נקבי נפה שני' הם קטנים מנקבי נפה ראשונה וע"י זה מוציא ומפריש גם הסובים הקטנים ג"כ אסור) וכתב הפר"ח דראוי להחמיר כדבריו. אם כן גם בקמח דידן אע"ג דכבר נרקד ברחיים פעם אחת מ"מ אסור לרקדו דהנפה מוציאה פסולת יותר ממה שהוציא הרחיים וכאשר יעיד החוש. ועיין מ"ש ט"ז פה ובסי' שי"ט כיצד יעשה אם נפל זבוב לתוך המשקין: