מחצית השקל על אורח חיים תקה:א

(ס"ק א) עומדות כו' ולמאן דשרי כו' לבאר דברי מ"א בסי' זה. אני צריך להציע דברי הפוסקי' בקצרה. אי' בשבת דף קמ"ט אר"י א"ש סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדרה (היינו שיש בה אוכלים) אבל לא לתוך הקערה (דמסתמא אין בה אוכלים) א"ר חסדא מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה. וכ' הרי"ף איכ' מ"ד ניהו דמימרא דשמואל בשבת מיירי. אבל מימרא דר"א מיירי דוקא בי"ט. וכתב הר"ן הטעם בשלמ' אשכול אפי' בשבת היא גופה ראוי לאכילה משא"כ עז דבשבת אינו ראוי לאכילה ואי חולב אפי' לתוך הקדרה הוי כבורר אוכל מתוך פסולת. וי"א דגם מימר' דר"ח מיירי אפי' בשבת דומיא דמימרא דשמואל וגם בשבת מותר לחלוב לתוך הקדרה. דהעז לא מיקרי פסולת:

כיון דהעז ראוי לאכילה. אלא מצד איסור שבת. לא בטל שם אוכל מיני'. וכתב עוד הר"ן וא"ת מ"מ העז מוקצה מ' איסור ואף החלב היוצא ממנה ליתסר משום מוקצה י"ל שמואל לטעמיה דל"ל מוקצה ונולד(וה"ה רב חסדא דאמר מדברי רבינו כו' היינו לדעת שמואל דל"ל מוקצה) עוד כ' הרמב"ן ז"ל דאפשר דאפי' למאן דא"ל מוקצ' ונולד שרי. שאין מוקצ' מ' איסור הבא מעצמו כגון זה דלא דחי' בידים כגון נר (ר"ל שהדליקו באותו שבת) אסור אלא בעוד שהאיסור עליו אי נמי אפי' בשנסתלק האיסיר בשעבר עליו כגון שוחט בשבת שאסורה משום מוקצה האוכל שלא עבר על השבת אפי' בשוגג מכיון שנסתלק האיסור. נסתלק המוקצה:

ומש"ה שרינן האי חלב שנחלב תוך הקדרה שאע"פ שהעז היתה מוקצ'. מ"מ האי חלב שנחלב נסתלק ממנו תורת מוקצ' ולא נעשה איסור בדבר וכה"ג ל"ל משום מוקצה. והיינו טעמ' בריש ביצה גבי ביצה שנולדה בשבת. דפריך שבת דעלמא תשתרי ולא אסרינן לה משום מוקצ' עכ"ל הר"ן פר' חבית. ובריש מס' ביצה כ' הר"ן וז"ל אהא דאמרי' התם אמתני' ביצה שנולדה בי"ט. בש"א תאכל ובה"א לא תאכל. במאי עסקינן אלימ' בתרנגולת העומדת לאכילה מ"ט דב"ה. ואי בעומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש נולד הוא. ומשני רבה דמיירי בעומרת לאכילה. וי"ט שחל אחר שבת אסור לב"ה מן התורה דמאתמול בשבת גמר' לה והוי שבת מכין לי"ט דאסור. וכן נולד' בשבת שאחר י"ט אסור משום הכנה לב"ה ופריך נולד' בשבת דעלמ' שאינו אחר י"ט תשתרי. וכ' הר"ן וז"ל דהכא(ר"ל מדאמר אי בעומדת לגדל ביצים נולד הוא) משמע כיון שהתרנגולת מוקצ' אף הביצה נגררת אחדיה ולקמן אקשיני' שבת דעלמ' תשתרי והא התם התרנגולת מוקצ' מ' איסור שחיטה כו' ובפ' חבית נמי משמע הכי דאמרי' התם חולב אדם עז לתוך הקדר' כו' והא עז בשבת מוקצ' מ' איסור שחיטה כו' י"ל דכי פרכי' הכא מ"ט דב"ש מוקצ' הוא. מדין נולד אתינן עלה כו' כיון דהתרנגולת עומדת לגדל ביצים יצאה מתורת אוכל לגמרי. וביצה שלה אע"פ שהוא אוכל גמור כו' ע"כ נולד הוא ומתסר אבל תרנגולת העומדת לאכילה משום איסור שבת לא יצא' מתורת אוכל. דאיסורא דרביע עליה כו' אבל ביצתה לא נאסרה מעולם שרי'. והיינו נמי האי דחולב עז כו'. דבעז העומדת לאכילה עסקינן ומש"ה ניהו דהעז מיתסרא מחמת איסור שבת חלבה לא נאסר מעולם כו' וזה דרך נכון וברור. ויש לרמב"ן כאן דרך אחר וכתבתיו בחידושי עכ"ל הר"ן ריש ביצה מבואר מזה דיש מחלוקת בין הפוסקים אי האי דחולב עז כו' הותר בשבת למאן דאית לי' מוקצ'. אבל בי"ט ודאי שרי אי הבהמה עומדת לאכילה אבל ר"ח הובא ברי"ף הוא דעה ג' שחולק על דברי שמואל הנ"ל. ואפי' אשכול דהו' גופיה אוכל מ"מ אסור לסוחטו אפי' לתוך הקדרה מדאמר ר' יוחנן בדף שאח"ז הסוחט כבשים ושלקות למימיהן חייב חטאת. ואמר סתמא משמע אפי' לתוך הקדרה ע"כ חולק על שמואל וקי"ל כר' יוחנן. ועתה אבא בע"ה לבאר דברי מ"א. דמ"ש ולמאן דש"מ כו' דא"ב שחיט כו' וכ"מ בר"ן. ר"ל ממ"ש הר"ן פרק חבית תחלה לתרץ דהאי עז בשבת הלא מוקצה היא. ותי' דשמואל לטעמיה דל"ל מוקצה. והא השתא לא אסיק הר"ן אכתי לחלק בין מוקצ' מ' שעומד לגרל או מוקצה משום איסור שבת דרביע עליה ואפ"ה כ' דלשמואל דל"ל מוקצה שרי בשבת. לפ"ז ה"ה בי"ט אפי' עומדת לגדל מותר למאן דשרי מוקצה. אולם ע' מ"ש מהרש"א ריש ביצה בתו' ד"ה אוכלא דאפרת כו' הוכיח להיפך ע"ש. ועמ"ש בחידושי בע"ה בזה: