מחצית השקל על אורח חיים תקא:ב

(ס"ק ב) וקרובה כו'. דאפי' לפמ"ש סי' שכ"ד סעיף ז' כו' דעל פלוגתא דר"י ור"ש בבהמה שנתנבלה בשבת דד"י אוסר ור"ש מתיר איכא פלוגתא דאמוראי חד אמר דר"ש אינו מתיר אלא כשהית' מסוכנת מע"ש דיושב ומצפה אימתי תמות. והוי דומיא דמותר השמן שבנר דמתיר ר"ש דיושב ומצפה אימתי תכבה נרו. אבל כשהית' בריאה מערב שבת מודה ר"ש דאם נתנבלה בשבת דאסורה. וחד אמר דאפילו היתה בריאה מע"ש ס"ל לד"ש דשרי. וקי"ל לעיל סי' שכ"ד כמ"ד דאפי' הית' בריאה מע"ש מותר. והפלוגתא הנ"ל היא בשבת ובביצה דף כ"ז ע"ב. וא"כ למה כ' הטור אבל לר"ש מותר ברעועה הא לדידן אפי' בבריאה מותר לר"ש:

יושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו כמ"ש התו' בחולין דף י"ד ע"א אהא דתנן השוחט בשבת וביה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה. ואמרי' דנסבין חברי' למימר ר"י היא דא"ל מוקצה. מדקתני שבת דומיא דיה"כ מה יה"כ עכ"פ היום אסורה מפני התענית ה"ה בשבת אסורה ביומיה וע"כ הטעם משום מוקצה ור"י הוא. והקשו התוס' הא ר"ש נמי אינו מתיר כ"א ביושב ומצפה ושם ודאי לא היה יושב ומצפה שתשחט באיסור שבת. ותי' דיושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו ואחרים רואים אותם. ומ"א לא הביא סיום דברי התוס' ואחרים רואין אותו. היינו משום דהתוס' כתבו דלר"ש מותר ביומיה לאכילת אדם ולכן לא סגי במה שישחוט חש"ו דהא שחיטת חש"ו נבילה. ולכן סיימו ואחרים רואים אותם דאז שחיטתן כשרה. אבל מ"א לא בא כי אם ליתן טעם על בהמה בריאה שנתנבלה בשבת דמותרת לכלבים סגי ליה במה שמצפה שישחטנה חש"ו ואפי' אין אחרים רואים אותם ומ"מ תהי' ראויה לכלבים עכ"פ:

סתמא דתלמורא בביצה דף ל' ע"ב אהא דתניא אין נוטלים עצים מן הסוכה ביו"ט ור"ש מתיר. ופריך לר"ש והא סתר אהלא ומשני ר"נ ב"י דמיירי שנפלה בי"ט ור"ש לטעמיה דל"ל מוקצה ומקשה תו עד כאן לא שרי ר"ש אלא במותר שמן שבנר שכבה שיושב ומצפה אימתי תכבה נרו אבל הכא מי מצפה שתפול סוכתו. ומשני ר"נ ב"י הב"ע בסוכה רעועה מעי"ט דג"כ יושב ומצפה אימתי תפול. וא"א דקורה דין בהמה יש לה ומאן דס"ל דר"ש מתיר אפי' בהמה בריאה ה"ה דמתיר אפילו בקורה בריאה וה"ה בסוכה בריאה. וא"כ קושית המקשה ע"כ לא שרי ר"ש אלא במות שמן כו'. ע"כ לא אזיל כ"א למ"ד דמורה ר"ש בבהמה בריאה שאסורה אבל למ"ד דר"ש מתיר אפי' בבהמה בריאה לא ק"מ ולא צריך לאוקמי בסוכה רעועה. וניהו דהמתרץ הב"ע בסוכה רעועה תי' כן כדי ליישב גם למ"ד דמודה ר"ש בבריאה. אבל המקשן הל"ל הניחא למ"ד דר"ש מתיר אפי' בבריאה אלא למ"ד כו' אע"כ דבסוכה וקורה בריאה אפי' למ"ד דר"ש מתיר אפילו בבהמה בריאה מ"מ בסוכה וקורה מודה דאסור גם לר"ש וכסברת מ"א. וראיתי בס' חדש נקרא חמד משה שכתב ע"ד מ"א הלז שכ' וז"ל ובמחילה מכ"ת לא יצא י"ח עיונו בזה שהרי בשבת דף קנ"ו ע"ב בתר מתני' דמחתכין את הנבלה אמרו ואף ר"י סבר הלכה כר"ש. ופריך ומי אמר ר"י הכי והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין מבקעים כו' ולא מן הקורה שנשברה בי"ט ומשני כו'. ולפ"ד מ"א מאי מקשה מקורה שנשברה כיון דבזה אפי' ר"ש מודה דאסוד אבל האמת יורה דרכו. וכמדומה לי שבכתבו זאת שכח תלמודא דריש ביצה דאמרינן התם גבי י"ט סתם לן תנא כר"י דתנן אין מבקעים כו' ולא מן הקורה שנשברה בי"ט. והתוספות שם ד"ה אין מבקעים כו' הקשו וא"ת והא ר"ש אינו מתיר כ"א ביושב ומצפה. וי"ל דהכא נמי הואיל ונשתבדה בי"ט מסתמא היתה רעועה מאתמול והוי כיושב ומצפה אימתי תשבר כו' עכ"ל התוס'. ולפ"ז יפה הקשו שם לד' יוחנן ומעתה דברי מ"א שגגה הם עכ"ל. וע"ש יתר דבדיו בקל הרואה ידחם. ולענ"ד ע"כ הבין מדברי התוס' דס"ל אפי' היתה הקורה בריאה לעין הרואה שהי' חזקה אף בריאה מ"מ אח"כ כשנשברה בשבת איגלאי מילתא למפרע ששגו ברואה וכבר מע"ש היתה רעועה. ולענ"ד א"א לפרש כן כוונת התוספות דא"כ איך יאמרו התוס' שעי"ז יושב ומצפה וכי נביא הוא שידע שתשבר בשבת. וע"כ היום מע"ש היא רעועה והי' יושב ומצפה הא היא בריאה גמורה לעינינו. ודוחק לומד כיון דלפעמים אפי' נראה בריאה היום ולמחר תשבר וע"כ טעו בראייתם אתמול וסברו שהי' בריאה ובאמת היתה רעועה. ולכן בכל ענין אפי' בריאה ממש יושב ומצפה דשמא רעועה היא ואינו ניכר ולמחר תשבר דזה דוחק. וגם אין לשון התו' משמע כן. לכן לענ"ד נתכוונו לענין אחד ואדרבא מדבריהם נראה כמ"ש מ"א. דלכאורה מאי קשיא להתוספו' הא דב נחמן אמד להך מילתא דבי"ט סתם רבי כר"י. ודילמא ד"נ ס"ל כמ"ד דר"ש מתיר אפי' בבהמה בריאה ולכן שפיר דייק דמתני' דאין מבקעים כר"י אתיא דלד"ש בכל ענין מותר. ואי דהוי קשיא להו למה מתיר ר"ש באמת בבריא' הא אינו יושב ומצפה אין קושיא זו תלוי בר"נ. והוי ליה להקשות למ"ד דגם בבריאה מתיר ר"ש. אלא ע"כ דס"ל כסברת מ"א דבקורה בריאה לכ"ע מודה ר"ש דאסור דאינו יושב ומצפה משא"כ בבהמה כמו שכ' התוס' בחולין כנ"ל. ואם כן שפיר קשיא להו מנ"ל לר"נ דמתני' ר"י היא דילמא מיירי בבריאה דהכי סתמא היא וגם דומיא דריש' אין מבקעים עצים מן הקורות הסדורים לבנין דהם ודאי בריאים וכה"ג הא מודה ד"ש בקורה בריאה. ועל זה תי' התוס' דד"נ ס"ל אע"ג דמתני' סתמא קתני מ"מ איירי ברעועה דכן הוא אורחא דמילתא אם נשתברה בי"ט ודאי היתה רעועה מעי"ט והיה נראה כן לעין כל ומסתמא דיבר המשנה בהווה. ולכן שפיר יושב ומצפה. ומ"ש התוספו' והוי כיושב ומצפה בכ"ף הדמיון ר"ל כיושב ומצפה גבי נר והדברים פשוטים לענ"ד. ולהאוסרים נולד כו'. ר"ל הא דאיצטדיך מ"א לראיה דבקורה בריאה גם לר"ש אסור אפי' לדידן דקי"ל בבהמה בריאה ג"כ מותר היינו להפוסקים דפסקו כר"ש אפי' בנולד. אבל לפי מ"ש דמ"א בסי' תצ"ה אע"ג דקי"ל בי"ט כד"ש לענין מוקצה אבל נולד יש לאסור א"כ א"צ לדברי מ"א הנ"ל דפשיטא בקורה בריאה שנשברה דאסור דהוי נולד ונ"ל דאפי' היתה רעועה מיקרי נולד. והטור שכתב דרעועה מותר לר"ש משום דר"ש גופיה ס"ל דאפי' נולד מותר משא"כ לדידן דלא קי"ל כר"ש לענין נולד:

ויש בו תואר כלי ונשבר בי"ט. ר"ל אע"ג שכבר נשבר מערב י"ט אלא כיון שנשאר עליו תואר כלי מה אפי' אינו עושה מעין מלאכתו הראשונה כגון שברי עריבה לכסות בהן פי חבית ושברי זכוכית לכסות בהן פי הפך ובי"ט נשבר לגמרי שאינו ראוי שוב לכלום אסורים בי"ט דהוי נולד. ולא גרע כלי רעועה מעי"ט שנשבר בי"ט דנקרא נולד משברי כלים שהיו ראוים לדבר מה מעי"ט ונשברו בי"ט לגמרי דהוי נולד. ואף ע"ג דהירושלמי אמר דבריו על מתני' דאין מבקעים עצים כו'. ולא מן הקורה שנשברה בי"ט. דאתיא כר"י דא"ל מוקצה. מ"מ דייק מ"א שפיר דאפי' לדידן דקי"ל כר"ש לענין מוקצה מ"מ כה"ג אסור משום נולד לדידן. דאי ס"ד דלא איקרי נולד כיון דהוי רעועה מאתמול כבר הוא כאלו נשבר לשברים שאין להם תואר כלי כלל מאתמול. לפ"ז לא יהי' גם מוקצה דהא היא כבר שבור לגמרי מאתמול ומותר אפי' לר"י:

ומיהו כו' הגירסא אם יש עליו ת"כ כו' ר"ל דהירושלמי לא דיבר כלל מדין שהביא מ"א וב"י אלא דין אחר אתי לאשמועינן והיינו אם היה שלם לגמרי מערב יו"ט וביו"ט נשבר ונשאר על השברים תואר כלי מותר ואין בזה לא משום נולד ולא משום מוקצה. דהא עדיין שם כלי עליו הרי נשאר לו שם שהיה לו מעי"ט כשהיה שלם. ולכן הוצרך מ"א לפרש שעושה מעין מלאכתו הראשונ' דאל"כ הוי נולד. וכוונת מ"א בזה דלפי גרסא זו אין למ"א ראיה לדבריו מהירושלמי. אבל לא חזר מ"א מדבריו לדינא והדין דין אמת מסברא בלי ראיה:

כדאית' בגמרא בשבת דף קכ"ד ע"ב. וע"ל סי' ש"ח סעיף ז' במ"א ס"ק ט"ו:

ונ"ל דבכלי אפילו היה שלם מאתמול כו' שרי לר"ש. ד"ל הא דכתב מ"א אפילו היה רעועה מאתמול אסור בכלי היינו לדידן דס"ל נולד אסור. אבל לר"ש דמתיר אפילו נולד אם כן ל"מ רעועה דשרי אלא אפילו היה שלם אתמול מכל מקום אם נשבר בי"ט מותר. דכלי עשוי להשבר משא"כ קורה:

וכ"מ בגמרא דף ל"ב כו' דרמי ב' ברייתות אהדדי דתניא חדא מסיקים בכלים ואין מסיקים בשברי כלים. ותניא אידך מסיקים בשברי כלים. ומשני הא דתני מסיקים בש"כ אתיא כר"ש והא דתני אין מסיקים כר"י. ולא משני דב' הברייתות אתי כר"ש. אלא הא דתני מסיקים מיירי שהיו רעועים מאתמול. והא דתני אין מסיקים מיירי שהיו בריאים אתמול. אע"כ בכלי אין חילוק לר"ש ואפילו היה ברי' מותר וראיתי בספר חמד משה הנ"ל שכתב וז"ל ואין זה מוכרח. דסתמא דהש"ס משני הכי אליביה דכ"ע. ואפילו למ"ד דר"ש מתיר אפי' בהמה בריא' שמת' כו' עכ"ל:

נרא' שהבין כוונת מ"א דלר"ש אפילו הי' הכלי שלם מותר לכ"ע אפילו למ"ד דבבהמה בריאה מורה ר"ש דאסור. מ"מ כלי כיון דדרכו להשבר מודה האי מ"ד דאוסר בבהמה. מ"מ בכלי מותר. אולם באמת אין זה כוונת מ"א. דלפ"ז אמאי סיים מ"א דכלי עשוי להשבר. משא"כ קורה ה"ל למימר משא"כ בהמה דשם בבהמה הוא פלוגתייהו דהני אמוראי. אלא כוונת מ"א לדידן דקי"ל כמ"ד דס"ל דאפילו בריאה מותר לר"ש. וכתב מ"א מ"מ קורה גרע ול"מ כשהית' בריאה דאסורה אלא אפילו הית' רעועה אסורה דאינו יושב ומצפה כמו בבהמה. וע"ז כתב דמ"מ בכלי אפילו הי' שלם מותר לר"ש דל"ל נולד. ולכן א"ש מה שסיים משא"כ בקורה. דכלי דומה לבהמה כיון שדרכו להשבר יושב ומצפה. אם כן לדידן דס"ל דר"ש מתיר אפילו בבהמה בריאה ה"ה כלי שלם וע"ז שפיר מייתי ראיה דאי ס"ד דאפי' למ"ד דר"ש מתיר אפי' בהמה בריאה מ"מ בכלי שלם מודה דאסור דדומה לקורה ה"מ לאוקמי שתי הברייתות כר"ש. אלא חדא מיירי שהיה שלם אתמול ואידך מיירי שהיה רעועה וכשהיה הכלי שלם הלא לכ"ע מודה ד"ש דאסור. אע"כ דבכלי שלם למ"ד דר"ש מתיר בבהמה בריאה ה"ה בכלי שלם ואינו דומה לקורה. לכן הוצרך הש"ס לומר הא ר"י והא ר"ש כרי ליישב גם למ"ד דר"ש מתיר אפילו בבהמה בריאה כמה שכתב בספר חמד משה: