מחצית השקל על אורח חיים תק:ג

(סק"ג) עם הגוי פי' שהישראל כו' ולפ"ז הבהמה שייכת לגוי והגוי המוכר:

כמ"ש בהג"א ר"ל דכן משמע שם הפי' דלא כפי' הלבוש שמביא אח"ז:

ולבוש פירש איפכא שהבהמה של ישראל והישראל המוכר:

עס"ס תצ"ז. ר"ל אע"ג דבסי' תצ"ז הותר למכור לגוי בשר טרפה או אחורי' ע"ד שמוכר לישראל בלי הזכרת דמים ומשקל היינו דוקא טרפה דא"א למכור לישראל הותר סופן משום תחלתן משא"כ בשר כשר דאפשר לימכר לישראל:

ודיוקו של כו'. לחבירו משמע למעוטי גוי כו' כה"ג דייק רש"י במס' סוכה דף לט אהא דתנן הלוקח לולב מחבירו כו' וכתב רש"י וז"ל לי נראה דהלוקח לולב מע"ה גרסי' דהא בע"ה קמיירי כו' וע"ה לגבי חבר לא קרי ליה חבירו עכ"ל וא"כ כ"ש דגוי לגבי ישראל לא מיקרי חבירו והתוס' שם דחו דברי רש"י ואח' מראיותיהם מדתנן בשבת דף ק"ן לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים ומוקי לה בחברו גוי עכ"ל התו' וע"ש בספר כפות תמרים:

ודכוותי' דייק כו'. הג"א בפ"ק דע"ז דף ז' הביא ש"ס שם מה דתנן במס' דשבת אומר אדם לחברו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב. אע"ג שכוונתו שבערב היינו מוצאי שבת ישכירנו מ"מ מותר דדוקא דיבור כה"ג אסור אבל הרהור מותר ודייק שם הג"א מדקתני לחבירו דוקא לישראל מותר לו' כן אבל לא לגוי. אבל התוס' דחו פי' וס"ל כיון דאינו אלא הרהור דמותר בשבת מה לי גוי ומה לי לישראל ע"כ צ"ל דהתוס' לא דייקו לשון לחברו וכמ"ש התו' בסוכה כנ"ל:

א"כ אפשר כו' א"כ להתו' אין לחלק גם כאן ואפי' לגוי שרי: