מחצית השקל על אורח חיים תצט:ט

(ס"ק ט) שנשחטה כו' דחזי להדלקה. דהיינו שיתן פתילה עליו וכמ"ש לקמן גבי שעוה:

קשה הא כתבו התוס' דאיתא שם תמרי' שאכל בי"ט ר"י דא"ל מוקצה אסור להסיק בגרעינותיהם דהוי נולד ור"ש מתיר וע"ז הקשו התוס' הא רבא כר"י ס"ל ואפ"ה אמרי' דאמר רבא לשמעי' שיצלה לו האווז ולהשליך הבני מעיים לשונרא ואמרינן שם הטעם כיון דבני מעיים מסריחים דעתיה עליה מאתמול כשיסריחו להשליכן לשונרא וא"כ ה"ה בגרעינים י"ל כיון דהגרעינים אין ראוים למאכל אדם מאתמול דעתיה כשיאכל התמרים להסיק בגדעיני' ול"מ נולד וע"ז תירץ וי"ל דהתם בר אווזא כו':

ואין המעים צריכים לאווז'. ר"ל כיון דכבר נשחטה האווזא מעי"ט ואין האווזא שוב צריכא לבני מעיים אף על גב דהבני מעיים עדיין הם תוך האווזא מ"מ ה"ל כאלו מונחים המעים תוך דקילא ולא תוך האווז לכן מהני דעתו ליתנו לשונרא. משא"כ בגרעינים דצריכי' אתמול לתמרים דכל זמן שאינו אוכל התמרים א"א ליטול הגרעינים מתוכן שיתקלקלו התמרי' ולכן מאתמול הוי כתמרים עצמן. ולכן בי"ט כשאוכל התמרים הוי הגרעינים נולד ולא מהני מה שדעתו עליהם אתמול:

א"כ חלבים נמי כו' אע"ג דלדידן י"א בסי' תצ"ה דבי"ט ל"ל מוקצה מ"מ נולד אסור לכ"ע כמ"ש רמ"א והכא נולד הוא:

דפסק פ"ד דביצה גבי בני מעיים כצ"ל:

אלא להצניען כו' אף על גב דל"ח למזגא מ"מ הותר סופן מ"ת גדידא כמו גבי נוצות דשרי לרמ"א בסעיף ג' וא"כ לדעת פר"ח דחולק שם. ה"ה דאסור לטלטל להצניען. אלא דהפר"ח כאן הסכים עם הג"א ודעימיה להתיר טלטול החלבים מטעם דחזי להדלקה ואידך טעמא:

אם הוא לח אסור לטלטלה. דלא חזי למזגא כ"א ע"י הדחק:

כמ"ש סי' ש"ח כו' זו היא לדעת הרב"י שם אבל רמ"א שם חולק דאין חילוק בין לח ליבש אלא עור בהמה גסה אפילו לח שרי. ושל בהמה דקה אפילו יבש אסור אא"כ דחשב עליה מבע"י ע"ש במ"א:

שלא יסריח. והותר סופן מ"ת.