מחצית השקל על אורח חיים תצח:כא

(ס"ק כ"א) שתיהן כו' ואם הגוי רוצה כו' אסור כו' הרב"י תמה על הרא"ש שכתב אע"פ דקי"ל אם י"ל עיסה בשותפות עם גוי אסור לאפות חלקו של גוי משום דאפשר לחלוק עם הגוי בעודה עיסה אבל בהמה דא"א לכזית בשר בלי שחיטה מותר. וכ' הרא"ש אפי' י"ל בשותפות שני בהמות ל"ל דאפשר לחלקן מחיים ויטול ישראל בהמה אחת. לפי שא"א שיהיו שניהן שוות לגמרי בכל הדברים בגודל ושומן וכדומה ועל זה תמה הרב"י לפי טעם זה אם הי' שוות לגמרי היה אסור מ"מ לא מיקרי אפשר לחלוק מחיים ואינו דומה לעיסה. דשמא א"צ לכל הבהמה ודי לו בחציה ואם תהיה כולה שלימה יפסיד חצי בהמה משא"כ כששוחט בשותפות עם הגוי אינו מגיע לחלק ישראל כ"א חצי בהמה ותי' דהרא"ש נתן טעם אפי' שוחט שתי הבהמות בי"ט דלא שייך טעם הרב"י דהא גם בלי חלוקה מגיע לחלקו של ישראל בהמה שלימה דהיינו שני חצאי בהמה. לכן הוצרך הרא"ש לטעם שאין שוות. ולפ"ז מ"ש המ"א אם הגוי רוצה ליתן כו' היינו דוקא כמו שסיים ואסור לשחוט השניה אבל אם אינו רוצה לשחוט אלא א' אפילו הגוי רוצה ליתן לו הטובה א"צ לחלוק עם הגוי מחיים. וליטול הטובה לעצמו. מטעם שכ' הרב"י דניחא לישראל שישחט הבהמה בשותפות דשמא יפסיד חצי בהמה כנ"ל אלא דהט"ז חולק ודחה טעם הרב"י ע"ש דאייתי ראיה דלא כהרב"י וע"ש: