מחצית השקל על אורח חיים תצח:ב

(ס"ק ב) ועכשיו כו' מדסתם רמ"א משמע אפי' הטבח ת"ח מ"מ אסור כו'. דהא מצינו דדנין בזה"ז דין ת"ח לכ"ד ר"ל דלא תימא ניהי דלענין ראיית סכין ראוי שגם בזמנינו יהיה לו דין ת"ח מ"מ כיון דבהרבה דברים אין לנו דין ת"ח דאין אתנו יודע עד מה בעו"ה א"כ עבדי רבנן לא פלוג ואפי' במה שאנו דנין בזה"ז להיות לו דין ת"ח לא נתנו לו דין ת"ח לזה כתב דזה ניחא דהא מצינו לכמה דברים גם בזה"ז י"ל דין ת"ח. ובח"מ סי ב' דגם ב"ר שבזה"ז אם רואים שהעם פרוצי' בעבירה ח"ו רשאי לענוש אפי' מיתה:

ובס"ס א' יש מחלוקת לענין מה דקיי"ל המבייש חכם נותן לו ליטרא דדהבא. אם יש לת"ח שבזה"ז דין ת"ח לענין זה:

וכל אדם כו'. דלא כלבוש שנסתפק בזה שכתב יש מתירין ויש אושרי' שמא ימצא הסכין פגום ותטרף הבהמה ששחט ויצטרך לשחוט אחרת וישחיז הסכין לצורך שחיטה ובשפר באר שבע כתב בהשמטת אח' ספרו באר מים חיים דלכלהו טעמי היה מותר בזה"ז רק לטעם הרמב"ם דקי"ל כוותיה שמא ישחיז הסכין ראוי לאסור גם בזה"ז. א"כ לא נקל עי"ז להכניס עצמנו לאכול ספק נבלות שלא לבדוק הסכין אחר השחיטה משום שמא ישחיזנה. דהא קי"ל דכל היכי דהסכין לפנינו לא סמכינן על החזקה וצריך לבדוק הסכין אחר שחיטה כדאיתא בי"ד עכת"ד בקוצר וכתב עוד הברות להקל וחולק עליו בכפר א"ר ע"ש וכתב בס' א"ר בשם כה"ג דנכון שיהיה לטבח ב' או ג' סכינים בדוקים מעי"ט: