מחצית השקל על אורח חיים תצז:ט

(ס"ק ט) שמחוסרים כו' ולי צ"ע כו' ר"ל מה שהתיר מ"ב עופות במקורה. אפי' בביבר גדול חוץ מצפור דרור אפי' במקורה אסור. דבחיה דא"א לה לפרוח אין טעם לחלק בין מקורה או לא. ועוד דהתו' כתבו כו' דף כד דאי' שם הא דאמר רשב"ג זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. היכי דמי מחוסר צידה אר"י א"ש כל שאומר הבא מצודה ונצודנו והקשה רש"י דהא לעיל מיניה אמר שיעור אחר מה שנראה אינו ניצד דהיינו כל דלא מטי לה בחד שחיא. ותי' רש"י דשני השיעורים הללו דהיינו דמטי לה בחד שחיא או א"צ למצודה שוין הן והתוס' כתבו שהוא דוחק. ולכן כ' לתרץ. וז"ל דלעיל מיירי בחיה והכא מיירי בעוף ואף ע"ג דלעיל אמר (ר"ל בעוף. דרמי אהדדי דתנן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין והתם תנן ביברין של חיה ועוף אין צדין מהן בי"ט. ומשני עופות אעופות ל"ק הא בביבר מקורה הא באינו מקורה משמע דבמקורה מותר) מ"מ לא פי' שיעור הביבר בכמה לא הוי מחוסר צידה עכ"ל התוס' הרי כתבו להדיא דאפי' בביבר מקורה בעוף בעי שיעור לביבר. כל שאומר הבא מצודה אפ"ה אסור אולם בתשובת מ"ב שם הביא לשון הר"ן (גם הרב"י הביאו פה) משמע כמ"ש וז"ל הר"ן ה"ד מחוסר צידה כגון דאמרינן הבא מצודה כו'. וכ' בחדושיו ועופות דלאו בני תרבות. מוכח בגמ' דכל היכי שהן במקום מקורה ואין להם מקום לצאת ממנו חשיבי ניצודים בר מצפור דרור כו' עכ"ל הר"ן משמע כדברי מ"ב. ולענין קושית התוס' י"ל דס"ל להר"ן כתי' רש"י הנ"ל וס"ל דהאי שיעורא דהבא מצודה קאי על חיה. אבל עוף סגי במקורה:

וכ"מ ברמב"ם פ"י מהל' שבת:

כלו' שא"צ מצודה וממילא נדע שכל מין כפי מה שהוא צריך וכ"ד הש"ע ר"ס שט"ז באמת ז"ל הש"ע שם הצד כו' ושאר צפרים וצבי לבית או לביבר שהן ניצודים בו חייב עכ"ל והבין מ"א דמ"ש שהם ניצודים בו קאי גם על בית. אף ע"ג דבית הוא מקורה. ואעפ"כ התנה שהם ניצודים בו. משמע דלאו במקורה לבד תליא מלתא אלא בעי' דוקא שהם ניצודים בו דהיינו שהוא בית קטן מ"מ יש מקום לבע"ד לחלוק ולו' דהאי שהם ניצודים בו לא קאי על בית כ"א על ביבר הסמוך לו. אבל בבית שהוא מקורה אפי' הוא גדול ה"ה כניצוד. ואולי ס"ל למ"א דביבר דומיא דבית דהיינו שהביבר מקורה. ואפ"ה התנה כשהם ניצודים בו:

וכ"מ ברמב"ם היא ראיה דלעיל שהביא מרמב"ם אלא שפה מחזיק הראיה קצת יותר:

אפי' מקורה כמ"ש לעיל דבאינו מקורה אפי' ביבר קטן לא הוי כניצד:

וכ"מ בגמ' אפשר משמע ליה הכי. מדמשני על רומיא דמתני' צדין חיה ועוף מן הביברין. והתם תנן אין צדין מן הביברין ומשני עופות אעופות ל"ק הא במקורה הא באינו מקורה חיה אחיה ל"ק הא בביבר גדול הא בביבר קטן וכיון דכלל חיה ועוף בחד בבא מכלל כמו דחיה מיירי בביבר קטן ה"ה עוף מיירי בביבר קטן אע"ג דע"כ מיירי במקורה משמע דאפי' במקורה בעי' שיהיה ביבר קטן אבל מהרש"א שם כתב דלדעת התוס' לפי מה דמשני חיה אחיה הא בביבר קטן כו' תו א"צ לאוקמי בעופות הא בביבר מקורה כו' אלא ג"כ י"ל הא בביבר קטן שאצ"ל הבא מצודה כו ואזדה לה ראיה שכתבתי. רך מ"א לשיטתיה הא כתב נעיל דבאינו מקורה אפי' בבית קטן אינו כניצד וע"כ גם למסקנא צ"ל בעופות דתנן צדין מיירי בביבר מקורה אלא דמתני. דקתני אין צדין אצ"ל דמיירי באינו מקורה אלא אפי' מקורה רק שהוא ביבר גדול ולפ"ז ע"כ ראיית מ"א הנ"ל א"ש דגם במקורה בעי ביבר קטן כנ"ל: