מחצית השקל על אורח חיים תצז:יח

(ס"ק יח) להפשיטה ולא שרי סופן כו' ופר"ח כ' דה"ט דהא אפשר לבודקו אחר הפשט:

וכ"מ בגמרא גבי מליחת חלבי' דף י"א אין שוטחים החלבים אפינו מבהמה שנשחטה בי"ט ע"ג יתידות שתשלוט בהן הרוח ולא יסריח ופריך מ"ש דהתירו ליתן העור לפני הדורס' כמ"ש סי' תצ"ט והטעם דהתירו סופן משום תחלתן ה"ה בשטיחת חלבים ה"כ להתיר סופן מ"ת ומשני דוקא בעור לפני הדורסים דאינו ניכר שכוונתו לתיקון העוד משום דחזי למזג' עליה והוי צורך י"ט לכן היתר. משא"כ בשטיחת חלבים דמוכח' מלתא שעושה לצורך חלבים יאמר מה לי למישטחינהו מה לי לממלחינהו. וימליחנו והמולחן הוא איכא איסור תורה. וא"א דגם איסור תורה התירו סופן מ"ת אם כן מה בנך דאתי למלחינהו הא אפילו מליחה דאיכא איסור תורה התירו משום תחלתן דאי לא נתיר המליחה אפי' השטיחה אסור שמא ימלחנו ויסריח החלב ואתי למנוע לשחוט א"ו דאיסור תורה לא הותר משום תחלתן:

ועיין בשבת כו' בברזי דאי' שם ער"פ שחל בשבת דפסח דוחה שבת ס"ל לר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב מפשיטו עד התזה כדי להוציא האמורין להקטירם אבל לא יותר וחכ"א מפשיט את כלו שלא יהיה הבשר מונח בבזיון עם העור ופריך וכי משום בזיון קדשים נתיר איסור הפשטה דהי' אב מלאכה. ומשני דלא צריך לעור ונוטל העור בברזי חתיכות קטנות:

דאין דרך הפשטה בכך ואין בו אלא שבות והותר משום בזיון קדשים אבל התוספות הוכיח דאפילו שבות ליכא כה"ג וא"כ ה"ה הכא דמותר להפרישו בברזי ל"מ לשיטת התוס' דליכא כה"ג איסור כלל אלא אפילו לשיטת רש"י דאיכא שבות. מ"מ הא איסור דרבנן הותר סופן מ"ת אולם אינו מבואר כמה שיעור העור ששוקל בברזי ואפשר ללמדו מדין שבת דהא התוס' כתבו וז"ל ולר"י נראה דאפילו שבות ליכא דאינו מפשיט כשיעור חשיבת עור ביחד עכ"ל התוס'. וא"כ נילף משבת מהו הנקרא חשוב דאי' בשבת דף ע"ט ע"א עור דלא מלח ולא עפיץ כמה שיעורו שיהיה חשוב ויתחייב על הוצאתו תני ר"ש בר"י כדי לצור משקולת קטנה כו' וכתב הרמב"ם פ' י"ח מהל' שבת דין י"ד. המוציא עור שלא נתעבד כלל. אלא עדיין הוא רך שיעורו כדי לצור משקולת קטנה שמשקל' שקל עכ"ל הרי דנתן שיעור לכל המדינות רשיעורו משקל. אבל רש"י במסכתא גיטין דף כ"ב ע"א כ' וז"ל רבעא דרבעא פי' רש"י משקל קטן שלהן היה משמע דמשעדים לפי משקל קטן שבאותה מדינה: